התחלתי לחשוב על דברים שנותנים לי השראה, או על תקופות שבהן יש לי
דברים יותר מהותיים לכתוב עליהם, תקופות שבהן אני עושה יותר עם עצמי.
עלתה לי מחשבה שכשיש מישהו בראש שלי אני יותר פוריה מחשבתית ומעשית
אבל לא,
כי היו הרבה מקרים שהיה מישהו בראש שלי ולא כתבתי כלום או שכתבתי אבל מה שכתבתי היה כלום.
אז אולי זה כשיש מישהו בלב שלי?
או אולי כשיש לי מישהו בראש שמעורר השראה בעצמו?
שיש בו משהו מיוחד?
אחד שרודף אחרי מה שהוא רוצה ומה שהוא רוצה נראה לי מעניין, נראה לי מהותי?
אולי זה בכלל לא קשור לאף אחד?
אז חשבתי על ריצה.
ונזכרתי בספר "נולדנו לרוץ"
כמה שהוא עורר בי מחשבה והשראה.
ללא ספק צריכה לקרוא אותו שוב.
בכל אופן, אז חשבתי,
אולי כשאני קוראת אני יותר פוריה?
ספרים גורמים לי לנהל דו שיח עם עצמי
סדרות וסרטים לא,
גם אם זו סדרה מעולה כמו 'מחשבות פליליות'
כשזה ספר אני נשארת איתו המון זמן, בגלל זה קשה לי לעבור מספר לספר.
סדרה? סרט? בקלות אני מתנתקת ועוברת לדבר הבא.
יש סרטים או סדרות שתופסים אותי.
אבל זה לא אותו דבר כמו מה שספר טוב עושה לי.
ואני לא מדברת על ספרים שהם עלילתיים נטו בלי שום ערך מוסף,
כי כאלה אני כבר מזמן לא קוראת.
אז לא יודעת,
זה מה שחשבתי במקלחת.
ומה שעורר בי את המחשבות האלה היה החבר מלפני שני פוסטים.
סתם כי חשבתי על הריצה שהוא עשה ועל הריצה שאני עשיתי,
משם זה התגלגל לבד.
אבל בקצב הזה יהיה לי הרבה לכתוב.
חוזרת לקרוא, אחרי שאני אעשה סיבוב שני עם "נולדנו לרוץ"
♥ Topsy Kretts ♥
כינוי:
Topsy Kretts
בבלוג זה
בכל הבלוגים
