אין טעם להתאהב בדברים,אם עלייך להיקרע מהם,לא כן?וכה קשה שלא לאהוב דברים, נכון?

מעניין למה כשהדלקתי את המחשב ובינתיים הלכתי להחזיר את הצנצנת נוטלה הריקה למטבח נפתח החלון של הכתבן, עוד לפני שהמחשב בכלל הספיק לעלות לגמרי.

אני לוקחת את זה כסימן.

סימן שכבר עבר יותר מידי זמן. אני רואה את החלון הפתוח, דף נקי וחדש מחכה רק למילותיי ואני לא מהססת, לא חושבת פעמיים מה ייצא או איך זה ייראה. אני פשוט כותבת, כי אני כל כך רוצה לכתוב.

הייתי עסוקה בלכתוב כמה דברים על דפים בלילות, דפים אקראיים ולא שימושיים, כנראה מהבית ספר.

דברים שחשבתי להעביר לבלוג ואני מקווה לעשות את זה בקרוב.

כשקורים לי דברים בחיים אוטומטית המוח שלי מנסה לתרגם אותם למילים, משפטים מסודרים, חבל שחצי נשכח.

הייתי בדרך לבית ספר באמצע רחוב דיי שקט ונחמד, הנחתי את התיק על המדרכה כדי להוציא סווצ'רט מהתיק, מה לעשות שבירושלים קריר בבקרים. פתאום הגיעה חתולה אפורה עם עיניים צהובות ולא נתנה לי להמשיך ללכת, הסתובבה מסביב לרגליים שלי ומידי פעם הסתכלה עליי במבטים דיי מאיימים כשהעזתי לעשות צעד. הנחתי שהיא פשוט רוצה אוכל אז ישבתי להאכיל אותה בחביתה שהייתה לי בסנדוויץ' היום עד שבאה ילדה מהכיתה שלי ולא הבינה למה אני יושבת על המדרכה באמצע הבוקר ומסביבי חתולים (היה עוד אחד שחור ביישן אבל הוא כמעט ולא נגע באוכל, כנראה הוא פחד מהאפורה, ואני משערת שהיא "אפורה" ולא "אפור" ואני משערת שהוא "ביישן" ולא "ביישנית") היא הפחידה אותה משום מה והיא ברחה, התחבאה מאחורי שער שחור והתבוננה בי כשהלכתי משם. האמת היא, שבכלל לא רציתי לעזוב אותה, אפילו שבגללה אכלתי חצי חביתה, אבל זה לא היה כזה נורא, כי אני יודעת שחלקתי אותה עם מישהו אחר ששמח לקבל אותה, וחוץ מזה, סוף סוף הזדמן לי להאכיל חתול.

מפחיד אותי שבן אדם שאתה כל כך בטוח בו יכול להשתנות ברגע, ופתאום אתה כבר לא בטוח בשום דבר יותר לגביו, וכל מה שהכרת ממנו פתאום התפוצץ לך מול העיניים ונשכח בגלל שלפתע יצא ממנו צד מאוד מכוער ומפחיד והוא רק משאיר אותך בלי מילים לומר. 

אתה אוהב אותו, אתה כל כך רוצה אותו אבל אתה פשוט לא יכול לסלוח ולחזור.

אני רוצה לנחם אותך שהכל יהיה בסדר, אבל אני לא יודעת. גם אני נשארתי קצת בלי מילים היום, תקועה כמעט בלי דבר לומר לך.

אליסיה