אין טעם להתאהב בדברים,אם עלייך להיקרע מהם,לא כן?וכה קשה שלא לאהוב דברים, נכון?

כנראה שאתה באמת חולה, כי אני עדיין לא מאמינה מה השתנה בך בלילה אחד. אולי יש לך חום?

כנראה שקוראים לזה מחלת האהבה.

היית בעבודה, אפילו שלחת לי כמה סמסים והיית נחמד, לא מצוברח, לא עצבני, כאילו הקור לא משפיע עלייך והצינון כמעט ולא מזיז- ואני יודעת שזה לא נכון כי זה מאוד משפיע אבל ההתנהגות הייתה כל כך שונה.

חזרת מאוחר אמנם, אבל חיכיתי לך, כרגיל.

וחשבתי שבטח רק תתקשר כדי להגיד לי כמו תמיד שרק באת להגיד לילה טוב, ואתה צריך ללכת לישון, ואני כרגיל אנסה למשוך איתך עוד זמן כדי שתישאר עד שתצחק ותתעצבן קצת ותהיה לחוץ ללכת.

אחרי שהיינו מדברים כמה דקות פיתחתי הרגל מגונה לדבר בוואטסאפ הארור עם ידיד, שיחות ארוכות אל תוך הלילה בטענה שלא בא לי לישון למרות שהייתי עייפה עד שהעיניים שלי דמעו ושרפו, שיחות חולין כאלו עם בן אדם מקסים ולא בשבילי, למרות שאנחנו מאוד דומים, והזהרתי את עצמי כל הזמן לא ליפול לאיזשהו מקום שאני הפעם לא אוכל לצאת ממנו, וניסיתי לא להרגיש רע בנוגע לשיחות, ניסיתי ללכת לישון בכל לילה שלמה עד כמה שאפשר ולשכוח בבוקר. (ועומר הוא בן אדם מקסים ומדהים, ואני מעריכה אותו כל כך, יש לו לב רחב)

ולא ידעתי אם אתה מתגעגע אליי, לא ידעתי אם אתה חושב עליי או אם שמת לב שאנחנו בקושי מדברים וזה משנה לך. והתרגלתי לזה בתקופה האחרונה.

והנה אנחנו מדברים ומדברים, ואני מתחילה להרגיש לא נעים שאני משאירה אותך עייף, ועם פאלפון רותח ואתה בכל זאת לא הולך.

לימדת אותי, שאתה צריך זמן לעצמך, ואסור לשגע אותך יותר מידי, רק מידי פעם כשמותר, ואני צריכה לזהות מתי אפשר ומתי לא ואני משתדלת להיות סבלנית יותר, להבין כדי להיות הכי טובה שאפשר בשבילך, שתמשיך לאהוב אותי.

נתת לי לדבר, נתת לי לצחוק, הקשבת לי ואתה סיפרת גם דברים והיה פשוט נפלא, הרגשתי כל כך טוב כמו שלא הרגשתי המון זמן וכל תחושת הלבד שכתבתי עליה פתאום נעלמה.

ניסיתי לדבר איתך על זה לפני כמה זמן, לרמוז, להגיד שאני עצובה. שאלת למה ואמרתי "לא יודעת, סתם...אני גם מנסה להבין." רציתי שתנסה לשמח אותי, שתגיד משהו, אפילו משפט ולא אמרת. החלטתי לרדת מהעניין כדי לא לעצבן אותך.

לא ידעתי אם תחושת הלבד שלי זה בגללנו או לא, ואתמול הבנתי.

אמרת לי אפילו, שהתגעגעת אליי, וזה לא היה דבר רגיל לשמוע, כל כך הופתעתי עד ששאלתי אותך "באמת?" בהתרגשות.

כן, וגם הוספת שחשבת עליי בימים האחרונים, ורצית היום להקדיש את הזמן כדי לדבר איתי כי לא דיברנו הרבה זמן.

הודיתי בכנות שלא ידעתי ששמת לב לזה בכלל או שהקדשת לזה מחשבה,  אבל לא כעסתי.

הדמעות החלו לרדת מעצמן, ובקושי הייתי יכולה לעצור אותן, השתדלתי לא לחשוף את עצמי בסיטואציה המגוחכת, ושאלתי את עצמי מה זה אומר שאני מתרגשת עד כדי כך ממילים כאלו? שהוא אמור להגיד לי לעיתים קרובות! או, שמי החליט בכלל שהוא אמור להגיד?

הרגשתי שזה מטופש להתרגש עד כדי כך ממילים פשוטות-לא פשוטות אבל לא היה לי אכפת,

פתאום הבנתי שאני מאוהבת בך בצורה בטורפת והבנתי כמה אני מתגעגעת אלייך וכמה אתה חסר לי, פשוט למדתי לחיות עם התחושות האלו עד שהן הפכו לבלתי מורגשות.

ידעתי עכשיו שאתה חושב עליי, ידעתי עכשיו שאתה שם לב ושאכפת לך, שאני אולי לא משהו מובן מאליו כבר בשבילך- רגיל ומשעמם אחרי שנה וכמעט חודש.

לא רצית ללכת- כל כך צחקתי וברצינות שאלתי אותך מה עובר עלייך.

אני מקווה שזה לא ייגמר בקרוב, אמרתי לך שאני מאוד אוהבת את זה.

אני שמחה שיש בך צד שיודע להבין בסופו של דבר ולהעניק אהבה, בשקט, במופנמות כזו בלי לעשות יותר מידי רעש ובלי מילים מיותרות,

עדיין מנסה להתרגל לזה, ואני מוצאת בזה דברים מקסימים.

"God made many puzzle pieces

but only those two cut out for each other

can fit together to creat a perfect and beautiful picture

אוהב אותך יותר מכל דבר אחר"

# # # #

מוזר ומצחיק להזכיר למישהו שיש לו יום הולדת., ידעתי שמישהו יהיה צריך להזכיר

ויש לי חדשות בשבילך, כן, אתה באמת זקן כבר! 19? מה נראה לך?

ואני בכלל...

ועוד חדשות נפלאות- כל החיים עוד לפנייך

ואני אוהבת אותך עד אין סוף

רק אהבה וחורף שמח,

אליסיה