אין טעם להתאהב בדברים,אם עלייך להיקרע מהם,לא כן?וכה קשה שלא לאהוב דברים, נכון?

זו אישה מבוגרת, לא מאוד קטנה ולא מאוד גבוהה, ואני יכולה לומר עליה שממבט ראשון היא אולי תראה חסרת סבלנות ומעדיפה שלא להיות היכן שהיא נמצאת.

והיא נראית לי כאילו יש לה חיים משל עצמה, ואני תמיד מנסה להגיע לליבה אפילו מעט.

הבנתי מזמן, קשה להגיע לליבן של נשים מבוגרות, הן כבר ראו ושמעו כמעט הכל בחייהן.

היא מתחבאת לה כל יום משעה תשע בבוקר עד שתיים בצהריים עם הספרים בספריה, כל פעם שאני באה היא קוראת ספר אחר ואני מציצה לראות איזה.

כשאני נכנסת, אני מרגישה שאני מפריעה והיא לא רוצה שאני אהיה שם. אני תמיד תוהה מה לא בסדר איתי אבל אני מניחה שזו רק הרגשה.

אני רק אוכל לומר שהצלחתי לראות בה ניצוץ של חיוך, והוא שובב ואמיתי, ואני יודעת שהיא אוהבת כשהעננים אפורים והגשם מטפטף בטיפות קטנות, כי זה הגשם הכי יפה. היא הזכירה לי כמה שכחתי שאני אוהבת אותו גם.

אני אוכל לומר שהיא אוהבת כמעט את כל הספרים ובקיאה בהם, ובמיוחד אוהבת את ספר הציטוטים הגדול.

והיא יכולה לומר עליי שאני ילדה כזו שאוהבת לשבת בספריה בשעות הפנויות שלה, להתחבא בפינה שקטה ונסתרת ולקרוא ספרי שירה במיוחד של לאה.

זו אישה מבוגרת, לא מאוד קטנה ולא מאוד גבוהה, יש לה עיניים כחולות ופנים שבטח לפני עשרות שנים היו עדינות ויפות.

ואני יודעת שהיא גרה בעיר העתיקה, היא אומרת שזה קשה אבל זו זכות.

בימי רביעי בבוקר אני רואה אותה באוטובוס ורק כשהיא תבחין בי אני אומר לה שלום.

ואני יכולה לומר עליה, שהיא אישה נדיבה ויש לה דימיון עצום משלה,

וכנראה שמעטים יהיו האנשים שיזכו להכיר אותה באמת.

כל כך הרבה זמן לא הייתי כאן. התגעגעתי לבלוג הצנוע שלי, הרגשתי שהוא ריק כבר יותר מידי זמן.

ההשראה מגיעה לעיתים תכופות פשוט אינה מתורגמת עוד למילים יפות,

חבל,

כי אני רוצה לשמור את כל התמונות היפות ולהראות אותן לאחרים בדרכי.

אני רוצה לסיים את הפוסט הנחמד הזה ולכתוב כאן שיר של לאה גולדברג שקראתי היום שהזכיר לי אהבה (עדיין שואלת את עצמי האם זו הייתה אהבה) ישנה.

יום בו יקום בינינו כחומה

כל עלבון קטן אשר שתקנו,

כל רגש מר אשר בלב חנקנו,

פגיעות אשר נשאנו בדממה,

וכל מבט משפל יהיה אשמה,

וחלומות רעים בהם נצרבנו,

ואהבות זרות אשר אהבנו-

דרדר וקוץ כל שעל אדמה,

ביום בו נעמוד זרה מול זר

גזולי עתיד ונבגדי עבר-

איך תצמד עיננו הנואשת

אל כל אשר ידענו משכבר!

ואל היום בשלל צבעי הקשת

נושיט היד ולא נמצא דבר.

הנערה באדום