הוציאו לי את הרוח מהמפרשים.

היום בבוקר קמתי לשיעור בטן ישבן ירכיים שלי ובזמן שקיפצצתי כמו עז מול המראה התמלאתי בבטחון. כן, אני אצליח להיות מורה לציור, כן זה יהיה מקור פרנסה ואוכל למצוא דירה נחמדה עם בריאן, כן זה יאפשר לי לצייר בזמן הפנוי שלי והכי הכי חשוב זה יאפשר לי זמן לעבוד על הספר השני. {וכן, אפשר לראות תוצאות של אכילה בריאה וספורט מאוזן}

ואז הלכתי לחתולית, הילדה שאני מטפלת בה בימי שני, והסתובבתי איתה בעגלה וכל הדירות שראיתי מהרחוב שמצאו חן בעיני הבנתי שהן בטח כל כך פאקינג יקרות... ואז דיברתי עם אמא של חתולית והיא רוצה להכניס את הילד הבכור שלה לשיעור פרטי אצלי אבל היא רוצה להכניס אותו יחד עם עוד 2 חברים שלו - כי אז זה יותר משתלם להם ולי {בגלל המחירים}.

אבל עכשיו זו אמצע שנה ורוב הילדים כבר התברגו לתוך חוגים והיא אמרה לי שאני צריכה לעשות פרסום אגרסיבי בכדי למצוא עוד ילדים.

וזה מלחיץ אותי.

ואז טילפנתי לאמא אחרת של ילדים שהיו בגן שבו עבדתי וגם היא התלהבה אבל תשובתה הייתה די זהה. ושאולי היא תוותר על חוג אחר שלה בעוד חודש חודשיים...

בכל מקרה הן אמרו לי שאני צריכה לכתוב על עצמי כמה מילים ואת זה הן יוכלו להעביר הלאה להורים אחרים. נראה לי אני אקח את הציור שציירתי אתמול ואערוך לתוכו טקסט.

ואז גם בריאן... הוא כל כך מתוסכל מהעבודה שלו עכשיו. הוא ממונה על פרוייקט בעבודה, אבל הממונים עליו רוצים לעשות כל מני דברים שהוא בטוח שהם טעות, ואין לו מספיק וותק בכדי להתעקש על שלו, והוא כל כך מבואס מזה. זה הרג אותי היום - עכשיו הסתובבנו בדיזינגוף והמבט בעיניו היה כזה מדוכא, כבר הרבה זמן שלא נראה ככה.

אז באופן עקרוני, שנינו הלכנו לנו, מבואסים ומפוחדים טיפה ממה שהולך לקרות בעתיד הקרוב. מבחינה כלכלית, מבחינת הדירה, מבחינת העתיד. אוף אוף אוף.

אבל הוא אמר לי משהו חכם היום כשאמרתי לו על הפחד שלי מדחייה {בגלל שיעורי הציור} - אם כל הזמן תפחדי מדחייה בסוף לא תהיי כלום.

זו אחת הסיבות שאני אוהבת אותו ומודה על כך שיש לי אותו. כשאני צריכה, הוא אומר לי משפט אחד שמסדר אותי לחלוטין.

טוב, נתמקד בדברים היותר נחמדים. החלטתי לארגן לו מסיבת הפתעה באיחור ליום הולדתו. היינו צריכים לבטל את המקורית בגלל שהוא פתאום חלה.

נ.ב

הייתי ממש מופתעת מהתגובות על הציור בפוסט הקודם. זה היה סופר נחמד ותודה לכולם. :)