אני אוהבת את הספר שלי.

מאוד.

אני כמו אמא גאה וחושבת שהוא נהדר.

וזה הכי כיף בעולם לתת לאנשים שונים לקרוא את שלושת הפרקים הראשונים ולשמוע שהם היו מרתקים. לשמוע את זה ממישהו אחד, ואז עוד אחד, ואז עוד ועוד. ולמרות שיש ביקרות, עדיין אוהבים.

ואז לתת לאנשים את הספר השלם, ממש לשים את כל הקלפים על השולחן.

וג' אהב, ונתן ביקורות.

וי' אהב ממש ובקושי הצליח לתת ביקורות.

אבל כשאח, של חברה, שבכלל לא אוהב את הז'אנר הזה, קורא את הספר ופותח את דף ההערות שלו ב"אתחיל ואומר שאני לא מחובבי הז'אנר. מדע בדיוני וסיפורי פיות אף פעם לא עשו לי את זה" ממשיך בביקורות אמיתית שמפחידה, אבל אז ממשיך ב"הספר מאוד סחף אותי" ומסיים ב"ארצה לציין שוב שאני מאוד נהנה מהספר ומופתע לטובה מכך שספר בסגנון זה מרתק אותי."

אז אני מתחילה לחשוב... אולי לא רק אני חושבת שהספר הזה טוב. אולי לא רק חברים שלי חושבים שהספר הזה טוב.

אולי...

אולי הוא באמת באמת טוב.

הראש שלי מסתחרר. באמת ובתמים מסתחרר.