"בלעדייך...."

מצטערת שלקח הרבה זמן, בלי יותר מידי דיבורים..

תהנו♥♥

פרק 23.

"אליאן..." סאלי פתח את דלת חדרי.

שכבתי על המיטה עם שירים עצובים ברקע, לא רציתי לשמוע אף אחד.

"מה קרה לך?" הוא שאל בדאגה וישב לידי על המיטה.

"כלום." עניתי בשקט, "מה רצית?"

"סתם... לספר לך משהו. אבל אני רוצה לדעת מה קרה לך. אני לא משאיר אותך ככה."

"די סאלי עזוב. לא בא לי לספר..."

"בטוחה?"

"כן. מה רצית לספר לי?"

"לא... סתם עזבי. לא בא לי לספר." הוא חיקה אותי.

"בטוח?"

"כן."

"אז תסגור את הדלת אחרייך."

"איכס ימגעילה מה עובר עלייך?"

"כלום. אמרת שאתה לא רוצה לספר."

"סתם צחקתי איתך."

"אז תספר." אמרתי ונשמעו דפיקות מהדלת למטה.

"פעם אחרת. אני הולך לפתוח."

-

סאלי ירד במדרגות ופתח את הדלת.

דורין עמדה בצד השני והוא חייך אליה.

"חיכיתי לך."

"באתי הכי מהר שיכולתי." היא חייכה בחזרה, "יש אצלך מישהו בבית?" דורין שאלה כשנכנסה.

"רק אחותי והיא בחדר שלה."

"לא סיפרת לי שיש לך אחות."

"בגיל שלך האמת."

"אולי אני מכירה אותה..."

"אולי." סאלי חייך.

-

שמעתי את סאלי מדבר עם מישהי למטה והחלטתי לרדת לבדוק מי זאת.

ירדתי בשקט במדרגות.

"הינה היא. זאת אחותי אליאן." הוא הציג אותי ואני חייכתי חיוך קטן. "וזאת דורין החברה שלי."

האמת שהיא דווקא הייתה יפה יחסית לשאר החברות שלו.

"לא זמנית, אני מקווה." עקצתי אותו.

"לא זמנית." הוא חייך במבוכה.

"למה כולן היו זמניות?" דורין שאלה.

"כולן חוץ מאחת." סאלי מיהר להגן על עצמו.

"טוב אני לא אפריע לכם." אמרתי בחיוך מזויף ועליתי לחדר.

-

"מה זה היה?" דורין שאלה את סאלי.

"היא לא ככה בדרך כלל. היא בתקופה לא טובה היא והחבר שלה נפרדו. היא ככה גם אלי."

"למה הם נפרדו?" דורין שאלה את סאלי בזמן שהם עלו לחדר שלו.

"אין לי מושג. היא לא סיפרה לי."

"אהה הבנתי." היא אמרה, "ולמה היא התכוונה שאמרה שכל החברות שלך היו זמניות?"

"סיפרתי לך כבר. אמרתי לך שזה כבר לא ככה יותר." סאלי חייך.

-

שכבתי על המיטה והסתכלתי דרך חלון המרפסת לכיוון החדר של גולן.

ראיתי אותו שוכב על המיטה ונטלי לידו, משחקת לו בשיער ולובשת קפוצ'ון שלו.

הסתכלתי עליהם והרגשתי בדיוק מה שהרגשתי כשאני ועומר נפרדנו בפעם הראשונה.

ריקנות. אכזבה. כאב. מועקה.

תחושה כזאת שאי אפשר להסביר. דקירה כזאת באזור הלב.

כאב כזה שמרגישים שהבן אדם הכי חשוב לך בעולם לא כאן בשביל לאהוב אותו.

כאב כזה שמרגישים כשאתה לבד. כשכולם מסביבך אבל אתה פשוט לבד.

בהיתי בטלפון כבר כמה שעות טובות. חיכיתי לשיחה ממנו.

שילחם. שיתקשר ושיגיד לי שהוא אוהב.

שהוא לא מוותר.

אבל בעצם הוא כבר עשה את זה ואני זאת שאמרתי לא.

הסתכלתי באנשי קשר וחיפשתי מישהו לדבר איתו.

גולן לא. נטלי ממש לא. אדל לא. מיה? לא. מיכאל ומאור לא. תום? נמאס לי ליפול עליו.

עם מי נשארנו... סאלי עם החברה שלו ועומר בצבא.

החלטתי להיכנס להתקלח ולשכוח מהכל אבל נשלחה לי הודעה בפייסבוק ממארק.

כן ההוא מי"ב שגולן שונא.

מארק- יפה?

אני- ?

מארק- מה קורה נסיכה?

אני- טוב. מה איתך?

מארק- איתי בסדר. שמעתי שאת וגולן נפרדתם.

אני- שמעת נכון.

מארק- למה? מה קרה?

אני- סתם. לא הסתדר.

מארק- חבל. הייתם יפים ביחד:)

אני- חחח מה אתה משחק אותה?

מארק- את יודעת שאני מאושר עכשיו... סתם לא נעים לי להגיד משהו אחר.

אני- לא נעים מת.

מארק- צודקת. אז מתי אני רואה אותך?

אני- לא בזמן הקרוב.

מארק- למה לא? אף אחד לא ידע.

אני- עדיין. רק נפרדנו.

מארק- את יודעת מה? אפילו לא לבד. חבר שלי חוגג יום הולדת באיזה מועדון קטן כזה. בא לך להצטרף אלי? לא בתור זוג. סתם בשביל לשכוח מכל החרא.

האמת שכל כך רציתי לצאת מהבאסה ולהשתחרר. אז למה לא?

אני- מתי זה?

מארק- היום. ב10 וחצי ככה.

אני- מחר יש בצפר...

מארק- בסדר... לא נחזור מאוחר.

אני- לא יודעת...

מארק- 12 את בבית. מבטיח לך.

אני- טוב..:)

מארק- יופי.:) אז תתארגני אני יבוא לאסוף אותך ב9.

נתתי לו את המספר שלי וכתבתי לסאלי הודעה.

'אני יוצאת עם ידיד נמאס לי להיות בבית. תהנה עם החברה שלך:)'

"בואי לפה מהר אבל!!!" הוא צעק לי מהחדר שלו ואני הלכתי לשם.

"מה?"

"מה זה יוצאת עם ידיד? מי זה הידיד ולאן אתם יוצאים?!" הוא שאל ודורין חייכה מהצד.

"ידיד מהבצפר, מארק וליום הולדת של חבר שלו."

"את לא הולכת."

"מי שואל אותך?" אמרתי בכעס, "בא לי לצאת."

"מארק? שם של מסטול רצח."

"וואי סאלי!"

"ומה עם גולן?"

"גם גולן בבית עם ידידה. אז גם לי מותר לצאת עם ידיד."

"זה יגמר רע אם תנסי להחזיר לו." דורין התערבה.

"זה כבר נגמר." אמרתי, "תודיע לאמא שאני יוצאת ואני לא יחזור מאוחר." הודעתי לו וחזרתי לחדר.

אחרי מקלחת קצרה יצאתי ולבשתי שמלה שחורה חלקה צמודה עם גרביון שחור חצי שקוף ופלטפורמה שחורות עם רוכסן זהב מאחורה.

הוספתי ז'קט שחור מחויט ושרשרת ארוכה בצבע זהב.

סידרתי את השיער, התאפרתי טיפה. שמתי אודם בצבע גוף, מייקאפ ופס איילינר דק.

כשמארק שלח לי הודעה שהוא למטה התזתי על עצמי קצת בושם, לקחתי כסף ופלאפון ויצאתי.

-

"ראית את זה?" גולן שאל את נטלי וקם מהמיטה.

"ראיתי מה?"

"ראית איך היא הייתה לבושה?" הוא פתח את חלון המרפסת.

"לא... גולן אני חושבת ש..."

"מה היא עושה איתו..." הוא מלמל לעצמו ומבטו נתקע על המכונית של מארק שחנתה מחוץ לביתה.

"עכשיו היא גם יוצאת עם אחרים...?" נטלי שאלה בעקיצה.

"די נטלי." גולן אמר בשקט כשהביט בה נכנסת לאוטו.

"מה די? לא עבר יום!"

"שתעשה מה שבא לה."

"לא אכפת לך?"

"ברור שאכפת לי!" גולן אמר בכעס. "אבל אין לי מה לעשות. זה באשמתי."

"זה לא באשמתך שהיא לא רצתה לחזור אלייך."

"אני אמרתי לה שאני רוצה שהיא תתרחק מתום. זה כן באשמתי."

"גולן אתה סתם..."

"די נטלי, די." הוא אמר ונכנס חזרה לחדר.

-

ירדתי למטה ומארק חיכה לי באוטו.

"איזה יפה את." הוא חייך. "ככה גם היית מתלבשת שהייתם יוצאים?"

"חשבתי שאמרת שאנחנו יוצאים כדי לשכוח."

"צודקת." הוא אמר ונסע.

"אמרתי שהמסיבה ב10 וחצי. למה כל כך מוקדם?" שאלתי.

"האמת..." הוא צחק, "בכלל אין מסיבה. סתם המצאתי את זה כדי שתצאי איתי."

"לא יפה לשקר."

"אבל ראית שהסכמת." מארק אמר ושם את ידו מאחורי מושב הכיסא שלי, מלטף לי את השיער.

גולן היה עושה לי את זה שעות. אני מכורה לזה.

"אמרת שלא נהיה לבד."

"מי אמר שנהיה לבד?" הוא אמר, "אנחנו הולכים לסרט."

"אה... זה לא לבד?"

"לא. יש עוד הרבה אנשים באולם." הוא התחכם.

צחקתי, "אבל אתה יודע שלא יהיה בנינו כלום."

"אני יודע. אמרתי לך שזה סתם בשביל לשכוח."

נסענו לסינמה סיטי בראשל"צ. בחרנו סרט אבל לפני זה ישבנו באיזה בית קפה קטן.

"ספרי לי קצת עלייך..."

"מה כבר יש לדעת?"

"אני יודע שאת לא מתל אביב במקור, את בכיתה יא'?"

"כן."

"מה עוד... היית חברה של ההוא. נפרדתם. עכשיו את פנויה." מארק אמר, קובע עובדה.

"תלוי בשביל מי."

"בשבילי לא?" הוא שאל ואני הנדתי בראשי לשלילה. "למה לא?"

"אני אוהבת אותו."

"אתם לא ביחד. מה אכפת לך לנסות?"

"אני לא רוצה לנסות. אם זה לא הוא אז כלום."

"ואם יהיה לך כיף איתי היום?"

"כיף ואהבה זה שני דברים שונים אחד מהשני." אמרתי, לא רציתי לפגוע בו.

הוא חתיך והכל אבל אני לא יכולה להשתחרר מגולן כל כך מהר.

"טוב את יודעת מה? עזבי שטויות. בואי ניכנס לסרט." הוא חייך.

הוא השאיר למלצרית את הכסף על החשבון ויצאנו.

-

"אתה בבית?" גולן שאל את תום לאחר שענה לטלפון.

"כן, למה?"

"אני חייב לצאת מהבית."

"מה אתה רוצה לעשות?" תום שאל.

"לא יודע. מסיבה משהו. תארגן איזה 2 ידידות שלך ונצא."

"מה עם אליאן?"

"נגמר."

"מה נגמר? חשבתי שאתם בהפסקה."

"עזוב... סיפור ארוך. בא לך לצאת או לא?"

"כן בא לי... אבל לא יודע אם זה מתאים עכשיו בגלל..."

"כן או לא?"

"טוב... אני יראה מי תרצה לבוא איתנו." תום נאנח.

הוא לא רצה שאליאן תחשוב שהוא מסיט את גולן לכיוון אחר.

-

אני חייבת להודות שהיה לי כיף איתו.

באמת שכחתי לרגע מכל הבלאגן הזה עם גולן ואדל שלא מדברת איתי, נטלי שמלקקת לגולן את התחת מהשנייה שנפרדנו והעובדה שיש לי מגן בעוד כמה ימים ואני לא יודעת כלום. פשוט שכחתי מהכל.

"מה השעה?" מארק שאל כשיצאנו מהסרט.

"11 וחצי." אמרתי.

"טוב בואי אני יחזיר אותך הביתה. יש לך מחר בצפר." הוא חייך.

"האמת שנהנתי." אמרתי כשהיינו כבר ליד הבית שלי.

"באמת?"

"כן. באמת." חייכתי.

"את יודעת שלי היה יותר מכיף."

"די מארק. אל תהרוס."

"את לא מכירה אותי. אני כן יציע לך לצאת עוד פעם. אל תתביישי להגיד כן. כי תכלס ראית שלא עשינו שום דבר שלא רצית. אבל אם כן תרצי שזה יתפתח למקום אחר תגידי לי."

"טוב."

"אז שיהיה לך לילה טוב, אליאן." הוא חייך.

"לילה טוב, מארק." אמרתי בחיוך קטן ויצאתי מהאוטו שלו.

פתחתי את הדלת בשקט ורק האור בסלון היה דלוק.

"אליאן?" שמעתי את הקול של אמא.

"כן?"

"בואי לפה." היא אמרה ואני נאנחתי. רק שלא תתחיל לחפור לי.

ישבתי לידה על הספה, "איפה היית?"

"בסרט עם ידיד." אמרתי והסתכלתי על השעון. כמה דקות ל-12. לא איחרתי.

"ומה עם גולן? לא סיפרת לי שנפרדתם."

"לא יצא לי ממש."

"את וסאלי לא מספרים לי שום דבר. הוא מביא חברה חדשה, את וגולן נפרדתם. מה קרה?"

"סתם... לא הסתדר בנינו."

"אם תרצי תספרי לי?" היא שאלה.

"כן." אמרתי.

"אה... ועוד משהו." היא אמרה לפני שקמתי מהספה, "המורה שלך דיברה איתי היום."

אוי לא.

"מה..."

"היא אמרה שאת מדרדרת בלימודים ושיש לך..."

"מגן שבוע הבא. אני יודעת. כבר התחלתי ללמוד." קטעתי אותה לפני שהיא תתחיל לשגע אותי.

"יופי. אני שמחה." היא חייכה.

"לילה טוב." אמרתי ועליתי לחדר.

החלפתי לטרנינג ונכנסתי למיטה.

למרות שנהנתי עם מארק לא הפסקתי לחשוב על גולן.

דמיינתי אותו ישן לידי, מחבק אותי ואומר לי שהוא לא יעזוב אף פעם.

אני מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן להעלות פרק.

יש לזה המון סיבות... לימודים עבודה וגם לא היה לי אינטרנט...

אני שומרת כמה פרקים בטיוטא ואני מקווה שאני אוכל לפרסם דרך האייפון...

דרך אגב, אני מחפשת מישהו\י שיעצב לי עיצוב על רמה כמו שיש לי כאן.

זה דיי דחוף לי כי הסוף של הסיפור מתקרב ואני רוצה עיצוב שיהיה קשור איכשהו לסוף...

אני אשמח אם תעזרו לי:)

שיהיה לנו סופש רגוע ושקט♥