08/04/2014
23:49 יום שלישי

אז, כן מזמן לא הייתי פה ולפני הכל ..
גם זה כמובן פוסט רגיל שלי, על פריקה וסיפור.
אבל אני מסתכלת לאחור, על הפוסטים כמובן, ואני רואה שטויות.
אז אם במקרה התכוונתם לדפדף אחורה או קוראים קודמים, תתעלמו - ( מהשטויות שלי החצי אובדניות או משהו כזה ).

אז כן, אין מה להתחבא !
אני כבר בת 16, היה לי בינואר יום הולדת
וגם נכנסתי לבית-ספר חדש, לתיכון, עליתי לכיתה י' ואני מב"ר ואני מאושרת!
אני "השגתי" חברים, לא שלא היו לי קודם, כמובן שהיו לי ואני כ"כ מאושרת ממה שיש לי, הערכה עצומה
זה אנשים שאני מכירה 10 שנים! 10 שנים מחיי, המון אהבה וכיבוד ממני אליהם.
כך כמובן גם הם עברו בית ספר, אז, בכיתה ז, ולכן נשארתי לבד, למזלי שמרנו על קשר וכמה שאני מודה על זה, זה לא יאומן וקצת קשה להבין.
( אופס, ניראלי הפכתי לאופטימית מידי, טוב עדיף מילדה פסימית)
החברים שיש לי היום, בבית הספר החדש, הם תומכים, הם חמודים, הם פשוט אנשים מקסימים ועוזרים.
כנראה בחרתי טוב, מהעובדה שכמו בכל תיכון יש במילה היפה שרמוטות, אבל גם בלאגן, ואונס, ושטויות רגילות של בני נוער - מעבר לשתייה.
אבל, טוב לי, טוב לי ויפה לי ואני שמחה.

הייתי ילדה, מאוד מאוד לא חברותית, מאויימת, סגורה .. עם חוסר אמון באנשים, ואולי עדיין..
אבל כל זה נותן לי חשיבה, שזה אולי לא היה אמור להיות ככה וזה היה בגלל החברה שבה הייתי, שזה מה שאמרתי כל הזמן
ואני עדיין אומרת, שחברה, סביבה משפיע על בן-אדם יותר מעבר לחינוך שקיבל.
אבל, בחצי שנה הזאת, למדתי להתחבר לאנשים, ואני חייכנית בטירוף בחוץ, אבל בפנים רוצח אותי שזה לא ככה, אבל כבר בא לי בטיבעיות לצחוק ולחייך, וההרגשה בבטן של .. פעם זה לא היה כך, לא נותן לי את האפשרות להתרגל, אז מוזר לי.
אבל נחמד לדעת שישנם אנשים שככה הולכים חייהם, זה ממש מקסים, באמת.

מצאתי את עצמי עם רצון להשקיע, בפעם הראשונה, באמת להשקיע, לא בחפיף או להגיד סתם.
מצאתי את עצמי מרצון, עושה בפעם הראשונה ! שיעורי בית, רצון עצמי לבקש מורה פרטי שיעזור ויתמוך - שאגב עם הרצון שלי זה באמת הולך חלק.
אני באמת מתקדמת.

אומנם אני לא מחוננת, אבל מצאתי לעצמי גם חברים מחוננים, ויודעים מה, מעולם לא חשבתי על מחוננים בתור: " מחוננים" אלא כמו על כולם, אבל כנראה בבית ספרי ( העכשווי ) הם כולם כל כך חכמים! כל כך, שזה פשוט, נותן רצון להיות כמוהם בידע, אז ישלך איזשהו סולם לעלות.
לא להיות מחונן, הרי נולדים עם זה אבל .. הם מקסימים, כולם שם מתנדבים ועוזרים לקהילה, יודעים דברים מדהימים, וזה כיף.
רק מאוד לא נוח לי שהם כולם כאלה פוליטיקאים, לא יודעת, בסדר הם מתעניינים בפוליטיקה וכולם שם סוציאליסטים רוצים שיוויון וכו וכו..
אבל מעולם אפילו לא ידעתי מה אלו המילים הללו. בפעם הראשונה שאני שומעת בן-אדם אומר: " זה קפיטליסטי", ואני, בשוק.
כאילו, מה הם רוצים מהחיים שלי? מה זה קפיטליסטי, אימלה !!!

אבל הנה עברה לה חצי שנה והתרגלתי. בנוסף אני בתנועת נוער..... איתם ...
חחחחחח אני נזכרת פשוט שכל פעולה שלהם זה על החברה, ודמוקרטיה ואתם יודעים, כל מה שקשור ..
ורק אני, הנה אני .. יושבת שם כמו חציל, ומקשיב, משתעמם, מפהק, עושה שטויות, והרושם שהם קיבלו עלי זה .. אוי מב"רניקית מטומטמת..
אבל לפחות אני מחייכת !!!! לעומתכם !!! י'חשים :<
 יש אנשים שלא מסוגלים בלי רטלין ! ושהם לא מחוננים, בבקשה אל תתנשאו מעליי, לא עשיתי שום דבר רע בכדי להרגיש נחותה.

מה עם אהבה באמת? זה שאל .. אפחד(?) אולי גזר .. אולי ארנב? לא יודעת, זה סתם כדי שיעניין מי שבכלל קורא את זה ..
בספק אם מישהו קרא והגיע לפה, ואם כן, פדיחות כי זה כאילו אני מדברת לעצמי .. כן .. :I חחח
 אז, אהבה? יצא לי להתאהב כמה פעמים בחיי, אבל בעצם לא הכרתי אותם אז הידלקות.
אבל מה עם הילד של עכשיו? שהוא מהשכבה שלי ואני מכירה אותו?
טוב, הדבר הראשון שמשך את העין זה הטעם במוזיקה, זה הכל, האהבה הייתה נוראית אגב, לא רוצה שיחזור שנית.
תמיד חייכתי ושמחתי שהייתי לידו, ורצתי לידו סתם בשיל לראות אותו כל יום, כן, עשיתי דברים מטומטמים, מצטערת על זה, על הזמן היקר שלי, אחרי הכל אני לא אחיה לנצח.
חבל שלקח לי המון זמן לגלות שהוא סנוב, בן אדם דוחה ולא מתחשב.
שינה לי לגמרי את הזווית, תמיד אמרתי שהחבר שלי, הכי חשוב זה טעם במוזיקה.
אבל זה נשמע פתאום כל כך מטומטם ! מה חשבתי לעצמי..
כאילו יהיה לי בעל ( אם יהיה ) עם אחלה טעם במוזיקה אבל יתנהג אליי כמו חרא.
אז, כן, הקשבה והדדיות, הדבר הכי חשוב בקשר! - כמובן שגם אם הוא לא אהבה, שזה אומר חברים, ידידים.. 
 
מה הלאה?

אני אכניס כבר בפוסט הזה את חיי. אקח את זה עד הסוף ! 

פריקה קטנה?
אני ילדה בת 16, עם אחות בת 19..
עם הורים מדהימים שהיו איתי בחיים הקשים שעשיתי להם..
למרות שאני מרגישה ממש שינאה מצד אבי ואפליה רבה, אבל בכל זאת הוא פה לידי, מידי פעם.
אבל לא יפה, גם אימא ככה, אימא חשובה לי, אבל כמו אבא, היא לא נמצאת פה.

איך הייתם מגיבים על זה שההורים שלכם בכלל לא נמצאים איתכם? הם כן מגדלים אתכם, הם בהחלט איתכם !
ומחנכים אתכם לטוב, ולעשות נכון ונימוס, כיבוד אדם, התנהגות וציות לחוקים ..
12 חודשים יש בשנה, 
ההורים שלי נסעו השנה ( מתחילת הלימודים, ספטמבר ) 7 פעמים.
שנה שעברה, בכיתה ט, הם נסעו 15 פעמים, כמובן שהכל בלעדיי.
בכיתה ח' נסעו 11 פעמים..
זה להשאיר את הבנות שלכם לבד, אומנם עם עוזרת בית/מטפלת מקסימה אבל מה איתכם? מה עם ילדות בודדות
תארו לכם שמגיל קטן אתם ככה, אע? איך הבנות גודלות שזה חצי הורים וחצי לא הורים?

אם זה היה נסיעות עבודה, בסדר .. אבל זה לא. פשוט משעמם לכם בישראל.
מה התירוץ שלכם לא לקחת אותנו? אתן לומדות.
בוהו, מה יקרה שבוע 1 מהשנת לימודים לא אהיה, גם ככה אני לא נהיית חולה או בכלל או בקלות.
בהתחשב בעובדה שבנים הקודמות אפילו לא טרחתי ללמוד.. 
 
בכל מקרה, תודה לכם שאתם פה לצידי, בתמיכה לכל דבר.


תודה רבה על ההקשבה חברים ♥  מעריכה את זה מאוד