נגיד ככה.

לא האמנתי שזה יגיע עד אזור גוש דן, הייתי לבד בבית עם אחי הקטן ושמעתי שהגיעו רקטות עד לראשון לציון,

לא נלחצתי בהתחלה,ניסיתי להישאר רגועה, חצי שעה אחרי זה שמעתי אזעקה ולבסוף שתי בומים.

נבהלתי ונכנסתי לפאניקה,לא ידעתי מה לעשות כי אין לי לא מימד בבית והמקלט הציבורי - סגור.

אחרי זה כל רעש קטן,כל אמבולנס או משטרה הבהילו אותי והקפיצו. הייתי בכזה פחד שהתחלתי לרעוד

ועוד הייתי צריכה להרגיע את אחי שנכנס מתחת למיטה וצעק "בואי מתחת למיטה או שתתפוצצי!!!" XDD

חחח טוב באותו רגע צחקתי XD

 אבל זה נגמר ובסוף הלכתי לחוג. שם נרגעתי והוצאתי את הכל על הריקוד ושכחתי מהכל,

למרות שבלילה לא ישנתי כי כל הלילה חלמתי שיש אזעקה ואנחנו רצים למקלטים.

ביום השני כבר לא היה לי אכפת ואפילו יצאתי לטיילת איפה שהטיל פגעה XD

אבל תכלס,אני עדיין לחוצה ומפחדת מכל הרעיון של המלחמה.

עדיין קשה לי לעכל את כל זה.

אני מפחדת שזה יהיה יותר גרוע,אני מפחדת שרוסייה ואיטליה יחליטו להתערב -הם בצד של עזה.

אנחנו לא יכולים להגן עלינו,בקלות יכולים למחוק אותנו,

אומרים שיש מצב שתיהיה מלחמת עולם שלישית,

וגם כל הקטע של סוף העולם ומה שהסבירו איך זה יהיה...

אני בחיים שלי לא הייתי בפחד,חרדה ולחץ מכל העניין הזה.

אני הולכת ברחוב ומפחדת שמשהו יקרה..

מרוב פחד אני מתחילה סתם לבכות! אני בחיים שלי לא בכיתי סתם ככה!

אני לא רוצה את זה..ולדעת שאצלנו זה היה רק כמה פעמים ואנשי הדרום חיים ככה כל הזמן,זה פשוט נורא!!

אני רוצה שכל זה יסתיים..

למה אנחנו צריכים מלחמות?

למה כל זה קורה בכלל?

אם אנחנו כבר חיים ככה וכולם סובלים..

לא יותר קל פשוט למות וזהו?..
לגמור עם כל העניין הזה?.. 
 

וגם, לחשוב שרק השבוע הזה איבדתי אבא חורג,אבא ביולוגי בבית חולים, הסיוטים והחלומות עוד פעם חזרו,ועכשיו המלחמה התחילה?

ולדעת שנפרדתם ואין לך עכשיו את מי לחבק ולהרגיש בטוחה איתו..וגם המלאך השומר שתמיד היה פה איתי,אני כבר לא רואה ומרגישה בנוכחותו..

כן..זה השבוע הכי קשה שהיה לי..

אבל היי..טיפת אופטימיות ויקה :))

לפחות את עוברת משהו בחיים שלך ואת לומדת מזה, את תיהי יותר חזקה :))..