יש סיבה לזה שאני הכי אוהבת בעולם את החיבוקים שלך,
וזה לא שאתה כזה חשוב,
וזה לא שיש בך משהו מיוחד, או שאתה בנאדם כל-כך עמוק וכייפי שפשוט תמיד מתחשק לי לדבר איתו, באמת שלא,
כי אם זה היה ככה אז לא הייתי מוותרת עלייך כל כך בקלות,
אבל אייכשהו אתה היחיד שאני מסוגלת לחבק אותו בצורה הזאת, היחיד שאני מסוגלת להישאר צמודה אליו יותר מכמה שניות,
וזה לא קורה לי עם הרבה אנשים. כי אני לא בנאדם כזה.
אני לא מהאנשים הקרובים האלה שמסוגלים להיות חשופים אל אנשים בצורות כאלה ואחרות,
אני מהמרוחקים, לפחות בקטעים האלה, אני מהפחדנים, מהאנשים האלה שבשביל להרגיש באמת קרובים לבנאדם מסויים, הבנאדם הזה צריך להיות מישהו אמיתי, לא סתם מישהו.
אבל אתה, אני לא יודעת מי אתה, אני לא יודעת אם אתה אמיתי, אני אפילו לא סומכת עלייך, קשה לי להאמין למילים שלך כי רוב הזמן אתה שיכור, והדרך שבה אתה מתייחס אליי ומדבר אליי שונה, אז מה יש לי להוסיף.. בקיצור, סיפור מוזר. אבל העיקר שיש לפחות אדם אחד בעולם הזה שאני מסוגלת לחבק יותר מכמה שניות עלובות.
