לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עורבא פרח

לחיות כל רגע כך שישאיר זכרונות טובים, לא?!


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2012

איבדתי את הדרך


 

 

כדי לאבד את הדרך מספיק לקבל החלטה אחת לא נכונה. לקחת את הפניה הלא נכונה.

 

אבל אם את (או אתה), מקבלי החלטות גרועות סדרתיים, היכולת לחזור ולמצוא את הדרך קטנה באופן משמעותי.

אני מהסדרתיים.

 

פעם אחר פעם בחירות לא נכונות.

 

בחירות מה לעשות בצבא.

בחירות מה לללמוד אחרי הצבא.

בחירת מקום עבודה.

 

ונכון שבכל פעם שבחרתי, חשבתי שזאת ההחלטה הנכונה. כל אדם שבוחר לעשות משהו, או שלא לעשות משהו (גם הבחירה לא לעשות משהו, היא בחירה) עושה זאת כי הוא חושב שהוא עושה את הבחירה הנכונה.

אף אחד לא מחליט לבחור באפשרות הרעה מבין האפשרויות שעומדות בפניו. אם מישהו בוחר בכל זאת באפשרות שנראית גרועה, הוא עושה זאת כי בטווח הרחוק הוא חושב שזה יועיל לו.

 

בכל מקרה,

נקלעת לסטואציה. לימודים. מקום עבודה. וחשבת שיש יותר טוב. אפשר שזה יהיה יותר מענין. אפשר שהתנאים יהיו יותר טובים. אפשר שהתמורה תהיה יותר גבוהה. זה לא בשמיים. לאחרים יש כזה. וחשבת שגם אתה אתה יכול.

 

אז לא. מסתבר שזה לא ככה.

 

ומבחירה לבחירה התרחקת מדרך המלך, ונקלעת לכל מיני שבילים נידחים, שבילי עפר, שלא מובילים לשום מקום.

 

תכל'ס. זה לא כזה מיוחד להיות תקוע באיזה דרך-לא-דרך בחיים. הרבה אנשים תקועים בשביל הקיומי שלהם, עסוקים בתלאות שלהם, בלי זמן ואפשרות לסטות לדרך אחרת.

 

ומה מוסר ההשכל?

יש שניים.

האחד. בחיים צריך מזל. להוולד לסיטואציות הנכונות, ולהזדמנויות הנכונות. לפעמים מספיק להיות במקום הנכון ובזמן הנכון. האמת היא שזה לא מוסר השכל. זו אמת קיומית לא מועילה במיוחד.

 

השני. החשוב יותר. בכל פעם שנמצאים בצומת, צריך להתייעץ עם מישהו. הכי טוב זה להתייעץ עם מגיד עתידות מהימן.

אבל אם אין לכם, תשאלו מישהו שמכיר טוב את השבילים שעומדים בפניכם לבחירה. מישהו שכבר היה שם. אחרי זה תבדקו טוב טוב (טוב טוב), אם יש לכם את אותם נתוני פתיחה.

 

אגב.

יש אפשרות שהשבילים שלכם לעולם לא יביאו אתכם אל המטרה. כאילו שהמטרה שלכם נמצאת מאחורי חומה, או נהר שלא ניתן לחצות. אתם רואים שבילים גם בצד השני, עם אנשים שהולכים בהם, אבל השביל שלכם פשוט לא מוליך לשם. ואז,

לא תהיו טייסים. לא תהיו מנהל מחלקה בבית חולים, לא תהיו מנהל בנק. לא תהיו פקידים בכירים במשרדים ממשלתיים. לא תהיו אדריכלים ידועים. לא תהיו זמרים. לא תהיו טבחים מפורסמים. לא תהיו מהנדסים באינטל. לא תהיו נהגי מירוצים.

 

 

אז אתם צריכים למצוא את הנישה שלכם.

איזה מיקרוקוסמוס שלכם. מקום שבו תוכלו לנצל את היתרון היחסי שלכם. אולי לא תהיו הפרח הכי יפה בערוגה, אבל תהיו הפרח היחיד, והכי יפה בשלולית שלכם.

ואז יבואו לאבק אתכם. חרקים. בייסיקלי. ינחתו עליכם חרקים קטנים. ועם הרגליים שלהם ידרכו עליכם כאילו אתם יקב. על הצלקת שלכם. ויזמזמו, ויתפלשו עליכם.

בכל זאת יצא לי הפי אנד.

 

 

נכתב על ידי skittle , 2/9/2012 11:49  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  skittle




הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , פילוסופיית חיים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לskittle אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על skittle ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)