איזה מוזר זה שכל פעם שאמא מתקרבת לחדר שלי הבטן מתהפכת כאילו אני מסתירה ממנה סוד.
כי אני לא, היא כבר יודעת הכל.
ואני מרגישה אשמה כל הזמן, בלי סיבה, על כלום. פשוט אשמה נוראית כאילו רצחתי מישהו ואני לא אומרת את זה לאף אחד כדי שלא יכניסו אותי לכלא.
ואני לא יודעת על מה אני מרגישה אשמה, אבל אני מרגישה אשמה.
בזמן האחרון יש לחץ מהשפחה עלי כי אין לי מישהו מיוחד אנערף.
אני לא מבינה מה הלחץ, כשאני ארצה להיות בזוגיות אני אהיה בזוגיות.
מותר לי לא לרצות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
