אז התאריך השנוא עלי בשנה מתקרב, מכריחים אותי לחגוג כי זה 18 וזה.
אני לא רוצה לחגוג האמת, אני רוצה לראות את הרבע גמר שלי ולחגוג את הניצחון המתוק של הולנד שלי לחצי הגמר שלי בלי שיפריעו לי ילדים שיכורים ומעצבנים.
אני שונאת לחגוג למה אנחנו בכלל חוגגים ימי הולדת? ברמת העיקרון אנחנו חוגגים עוד צעד למוות. זה דפוק זאת מסורת דפוקה. אני לא רוצה לחגוג אני באמת לא רוצה אני שונאת ימי הולדת שונאת את החיוך המזוייף שאני שמה על עתמי מהבוקר בשביל לא לבאס את אמא שלי, שונאת את המתנות התשומת לב והכאילו אהבה בהגזמה כי יש יומולדת.
אני שונאת את זה שתמיד משתמשים ביומולדת שלי לריבים, תמיד לא נעים לי, אני תמיד מזמינה בסוף אנשים שאני לא אוהבת בגלל שככה צריך.
אני שונאת ימי הולדת. שונאת את זה באמת. היום הכי עצוב בשנה מבחינתי. שונאת לראות מי ישכח אותי ולא יגיד לי מזל טוב שונאת לגלות שזאת החסרה הכי טובה שלך, את מי שחבר שלך או בא למסיבה שלך נטו בשביל אלכוהול בחינם ובקטשי מזל טוב משחרר מהפה.
הם רצו לחגוג לי בכינרת. אני לא אוהבת את הכינרת לא רוצה לישון באוהל והיתושים הורגים אותי בנוהל.
אז היא נוסעים לכינרת בלעדיי כי הזמנתי את מי שהיא בריב איתו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
