שעת הש.

בתור הכנה לילד שאולי יוולד לי ביום מן הימים, קיבלתי במתנה משותפתי עזר אימון – ביצת דינוזאור עסיסית וגדולה, אותה עליי להטביע במים למשך 24 שעות עד שתבקע ויצא ממנה יצור כעור, שידמה בוודאי לבני הבכור והמשופם שיצא, אם ירצה השם, מהכושלאמשלו.

הביצה, כמצופה מצאצא שלי, לקחה את הזמן. יום עבר, חלפו גם שלושה, והביצה עדיין שקועה לה במי אפסיים בקערת הסלט הכעורה שלנו, ממנה שתו החתולים ללא הרף ובלי להתחשב בכוליפורמים שבטח מילאו את ביצת הפלסטיק הדוחה. לאחר שבוע התינוק נזכר להתחיל לזוז והחל לבקוע, ובזמן שארגנתי לו חדר תינוקות, עריסת חתול וסרטי דיסני מדובבים, הספקתי גם לצלם אותו בסדרת תמונות מרהיבה עבורכם:

עולם חדש (את עינייך פקחי) אלפי דברים לא מוכרים, אני כמו כוכב שביט שאור הצית ולא אחזור עכשיו אחורנית.

כמו שצפיתי, יצא מונגולואיד.

היום, בדרכי לעבודה, השתעממתי קלות בנסיעת הארבעים דקות הקבועה שלי, אבל מכיוון שיש לי אומניה עם בלוג לעצמו, יש לי גם 8 ג'יגה פנויים, אותם מילאתי לא רק בדיסקים גנובים אלא גם בפרקים של פאמילי גאי שהורדתי ממזמן ושכחתי לראות. אחד מהם הוא הפרק המפורסם בו סטואי עומד עם מדים נאצים ועל דש בגדו סיכת בחירות למקיין ופיילין, הוא נקרא the road to germany  ומדובר, כמו שאומרים בימינו – באחד הפרקים.

אפיזודה משנית   - "אחד הפרקים", "אין דברים כאלה", "אין לתאר", "אל תרדי לרמה". אם הייתי צריכה הוכחה לזה שאני מזדקנת הנה היא הגיעה - אני מתמרמרת על השפה של הערסים במקום לאמץ אותה. אבל ברצינות – אחד הפרקים... ש? איזה דברים אין? איזו רמה, תת רמה? ומה זאת אומרת אין לתאר? אלוהים אדירים זה נשמע כל כך עילג, למה לא לתאר? לתאר זה כיף, מאיפה החסכוניות הזאת? או אם להשתמש במונחים ההולמים את קשישותי  -  לתאר זה גזעי ועל הכיפאק, תרביצו אותה.

 נמשיך הלאה.

 אני יודעת שפאמילי גאי היא בעיקר סדרה שמתלהבת מהרפרנסים התרבותיים שהיא משפריצה לכל עבר וחוץ מזה אין בה הרבה, אבל היא עדיין מצחיקה נורא, במיוחד בפרק הזה עם הומאז' ל"חנות קטנה ומטריפה", המחזמר הנערץ עליי יותר מכל, ושלל דאחקות שואה. אין ספק שחלק גדול מהקסם של הסדרה הוא החנופה העצמית הכרוכה בפענוח הרפרנסים האלו, אבל תהרגו אותי, אני אוהבת להרגיש חכמה.

עוד סדרה שאוכלת לי ג'יגה שלם של אומניה היא "דד סט". מיני סדרה למעשה, בריטית, והיא גאונית לגמרי. מדובר בשילוב של שני הדברים האהובים עליי – ריאליטי וזומבים. הפעם כל בריטניה נתונה למתקפת חיים מתים, והאנשים היחידים ששורדים הם אלו המנותקים מהעולם החיצון. ומי כבר מנותק? נכון, מתמודדי "האח הגדול" שכלואים בווילה, ולא יודעים שהיחידים שצופים בהם עכשיו וממתינים לרגע בו הם יצאו החוצה הם זומבים תאבי בשר. כמובן שיש כאן ביקורת חברתית על איך כולנו אומה של זומבים שרואה זבל בטלוויזיה בלה בלה בלה, אבל  גם ביקורת צריכים לדעת איך להעביר, וכשהיא מגיעה בצורת מיני סדרה חיננית שמשתמשת בכל הדברים אליהם היא מתנגדת, זה הרבה יותר מושך מאשר לראות את איבגי צורח בהפגנות מול משרדי קשת. יוצר הסדרה, אגב, הוא מבקר טלוויזיה שאחרי זה גם שחט את הסדרה של עצמו. מומלץ בחום.

שלכם,

חולנית וגזענית

ש.