שעת הש.

תאמינו או לא, הצלחתי לגרור את עצמי היום למס הכנסה. כבר שבועיים שאני מתכננת ומבריזה ברגע האחרון בשל דחיינותי הבלתי נלאית, ורגשות האשמה מוצצים ממני את כל שמחת החיים, מצרך שגם ככה מצוי ברשותי במנות קטנות שבדרך כלל גם מלוות בסבל של מישהו אחר שלא לומר נובעות ממנו.

 ועכשיו, יומיים לפני הדד ליין הסופי והמבהיל של מחלקת שכר שהפעילה את האיום הטורדני "אם לא תגישו את הטופס ייקחו לכם 50% מהמשכורת", הצלחתי לשנע את עצמי סופסוף לקומה ה14 של מגדלי המאה, או המילניום, או איך שלא קוראים לגוש המתכת המכוער הזה שמול עזריאלי, ולספק לעצמי אסמכתא לכך שמשתי העבודות שלי ביחד מותר לזלול לא יותר משישים אחוז מס, או כל דבר לא הוגן בסגנון, אתם יודעים שאני לא טובה במספרים.

באופן טבעי, כשהגעתי ולקחתי מספר התברר לי שמקומי בתור הוא 271 בעוד שממש הרגע נכנס 230. מיד שקעתי במרה שחורה שלוותה בבכי קל. כמה דקות חככתי בדעתי אם להבריז או לא, מזל שהחלטתי שלא. מסתבר שכל יתר הממתינים היו נואשים אפילו יותר ממני והלכו להתאבד בעזרת מנת סטריכנין מאין ספור הפיצוציות שמפוזרות בבניין באופן תמוה, והתור קפץ לו באורח פלא ל268. אבל מכיוון שאין רע בלי טוב, התברר לי כשנכנסתי שהיו כל מיני טפסים שהייתי צריכה למלא במודיעין, צילומים שהייתי צריכה להגיש ואיפה בכלל תלושי המשכורת שאני אמורה להביא? בכוחות שאין לי מושג מאיפה הצלחתי לשאוב, התחנחנתי קלות למתאם המס הנבוך והללא כל ספק בתול, עד ששוחררתי עם שני הטפסים הנחוצים. אחרי זה  חיכיתי חצי שעה לאוטובוס, אבל בלב עולץ ועיניים בורקות. אמנם אני עדיין אמורה לשגר למתאם החביב כמה דפים, ולפי מדד הלחץ שלו הוא בטח אזק את עצמו לפקס במשך לילה שלם, אבל שיזדיין העיקר שהטפסים אצלי! ושייקח מספר. מוהא.

חוץ מזה הכל רע יותר מבדרך כלל. אני גלמודה, עייפה, מבואסת וזקוקה בכל מאודי לשינוי. משהו שיקביל לעידן אובאמה אבל בחיים שלי, שהם כידוע חשובים יותר מגורלה של אומה זו או אחרת.  משהו שיזכיר לי שגם אני יכולה. תעסוקה חדשה, אתגר פרוע, טיסה לחו"ל, אהבה מטורפת ואם אפשר גם מרבץ גז שיוכל לממן את כל זה. נכון שרוב הזמן השאיפות שלי הן 1. לישון, 2. סושי 3. תקווה, אבל נראה שהכל משתנה (מלבד התשוקה לסושי) וגם אני זקוקה לחידוש, אני על טייס אוטומטי והפעם זה לא ייגמר בנחיתה חלקה על ההדסון. ברור לי שזה לא זמן לשינויים מרחיקי לכת. לא בגלל ש18 אלף אנשים פוטרו הרגע, סתם כי זה כתוב לי בהורוסקופ. אני פשוט תוהה מתי יגיע הרגע בו אני אשען בסיפוק אחורנית תוך חיכוך מרושע של כפות ידיי ומלמול "כהן, סוף סוף הגיע תורך". למרבה הדיפרוס, כרגע נראה שאני מקום 271, ואת התור הזה אף אחד לא מתכוון להזיז מהר.

 שלכם

מחכה ומנוכה

ש.