זה לא היה קל, אבל אני כאן. איומים ונוראים היו חיי בשבוע האחרון. גם בזה שלפניו למעשה, והדכדכת אפפה אותי כחשרת עבים. שתי כתבות מזוויעות עטו עליי ברצף, כילו את ימיי וחילצו ממני שלל טרוניות וקיטורים. אני לא אוהבת לראיין- על גבול התיעוב ממש, גם לא לתמלל, לבוא במגע עם כל סוגי היח"צ, לנסות לבנות תזות שמעניינות אותי בערך כמו ספירת הכדוריות האדומות של יוסי מילשטיין, ובמיוחד אני לא אוהבת שמלחיצים אותי. אני גם לא בנויה לזה, חיי השלווים הכשירו אותי לצליחת משימות לאט ובכיף עם עצירות באמצע כדי להוריד גבות. מצבי העדין מחייב אותי לשעות הרהורים רבות ביממה שבמהלכן אני מסרקת חתולים, מכינה אורז מול ערוץ 20 וגם מעמידה פנים שאני משתתפת בדיוני התקציב בבית האח על ידי זעקת "פפריקה!" אקראית לאוויר. מדי פעם אני משרבטת לעצמי רישומים קטנים בפנקסים המפוזרים ברחבי הדירה, ולאחר מכן מוצאת בהם משפטים סתומים שכפי הנראה התאימו להלך רוחי ביום ושעה מסוימים ומיד לאחר מכן איבדו ממשמעותם, או סתם הפכו עדות אילמת לתשוקה רגעית שחלפה (ד', 04:00, אפרסמון).
אבל לאחרונה לא הרהרתי ולו הרהורון, וגבותיי העבותות מושכות מבטי נאצה מחתוליי סתורי השיער. ריח של אורז שרוף ממלא את חלל הבית על שלל פנקסיו הריקים, ודממת חדרי לא מופרעת על ידי קולה הצורמני של עדי נוימן. אני בעד דודי מליץ, אגב, הוא מזכיר לי את בילי איידול. אני חושבת שהדבר היחידי שמנע ממני מלהתקרקע בעזרת התמוטטות עצבית קלה היה החשש לאחר דד ליין. כזאת אני, תמיד להוטה לרצות. אבל היום כבר היה יותר טוב, תודה, מה שמסביר את נוכחותי העליצה באחו הבלוגים. אפילו השנצתי קלות וחפפתי שיערי השמנוני, ובערב הכנתי מרק אליפות עם שלל שורשים, עשבים, דרדרים וכל טוב השדה. מחר אקום לי בצהריים לאחר שינה עסיסית, אתאמן כחיית הכושר שאני, אמרוט את עצמי למוות ואז, אז! אתפנה לעיסוקים חביבים כרכישת מלבוש ומפגש עם חברה, חופשייה כציפור שאני. בפורים אני תוהה אם להתחפש לטרול הגינה קורין אלאל, או לעטות על עצמי סודר אדום ולהחליט שאני מנחם בן. הכרס כבר שם. אופציות סקסיות יותר תלויות בגרדרובה שאצליח לגרד.
וחוץ מזה, מכיוון שלאחרונה אני מלאה כרימון, התחלתי אתמול דיאטת ניקוי נטורופתית שתכניס אותי לשבועיים מהודקים ונטולי רעלים במיוחד. במקור הדיאטה כוללת שבועיים של אורז מלא, ירקות ופירות, בגרסה שלי מותר גם לעשן שם כי להתנקות בבת אחת זה מסוכן. בלי דיאט קולה ועם גג שלוש כוסות קפה ביום, אל תתפלאו אם תראו אותי באיזה אחר צהריים ערפילי לוגמת מיץ נבט חיטה בעודי תחובה בתוך טייץ מחמיא.
עכשיו אני הולכת לקרוא ספר או לשחק טטריס, אולי לפזם לעצמי. שעות פנויות שיחזירו את הרוגע לחיי והסומק ללחיי, בתקווה שבקרוב נתראה כאן שוב עם שלל חוויות מסעירות.
שלכם,
מופזת ומוגזת
ש.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
