שעת הש.

צטערת שלא עניתי על התגובות לפוסט הקודם, שנותרו מיותמות ובודדות לאחר ששכחתי מהן באחד מהתקפי ההזנחה המרובים שלי. אבל אני כאן, אני כאן ואם רק תתנו לי אפצה אתכם על הזמן האבוד שלנו.

בפורים, תחפושת הפנינה טורנה שלי זכתה לתגובות בסגנון "אבל את נראית כמו סתם זונה מוזרה", "פנינה בכלל לא בלונדינית" ו" את נראית כמו זונה משוגעת". לי לא אכפת, נהניתי תועפות ושתיתי המון והטרדתי כולם עד לא ידע, והרי בשביל מה המצאנו את החג הזה.

פנינה מזגנים באפקט "הצלצול" וללא הקונסטורקציה המדויקת להחריד של שמלה ותכשוט שאיש לא הבחין בה גם ככה:

חוצמיזה אני בדיאטה נמרצת, כושר מואץ, מעשנת פחות ומשקיעה תועפות של זמן איכות בעצמי ובי.

אתמול למשל פינקתי אותי בזוג נעליים נחמדות ברוקט דוג, וגם תרמתי 25 שקלים לאישה ענייה ועוד חמישה להומלס הקבוע שלי, שאני מכנה בחיבה ההומלס הקבוע שלי, שזה הרוסי עם החצוצרה ליד הכספומט בסנטר שיודע לנגן רק את הפסקול של "הסנדק". ככה זה, כשאתה נותן ליקום, הוא רוצה את כל היד.

רוקט פוקט

  אחרי זה נפגשתי עם חברים לקפה וסלטון, ובלילה ראיתי שלאונרד חידש את סיבוב ההופעות שלו באירופה. התחלתי בחיפושים אחר כרטיס להופעה הבאה פלוס טיסה ומלון ושידרוגים, ומה אומרים ברדיו? שהוא מגיע לישראל!!!  אתם בטח זוכרים את הפוסט לאונרד בברלין שלי מלפני חצי שנה, שבו נשבעתי שבפעם הבאה שאראה אותו אני יושבת קרוב עד כדי כך שאוכל ללקק לו ביצה? אז זה הולך להתגשם, מי היה מאמין.  גם דנה ספקטור כתבה על הכהן סרפינג בשישי, כולם חתמו על העצומה ובליב איט או לא – זה עבד, ואני אזכה לראות את לאונרד בפעם השנייה בחיי. החיים קדאיף.

מיכלי נתנה לי - עציץ ממוגנט למקרר שצומח בו רוזמרין! אליפות!