שעת הש.

אוח גוזלים, התגעגעתי.

אמסטרדם הייתה מופלאה. עדיין יש לי אמנזיית אלמנה לבנה, ומלבד פלאשבקים שתוקפים אותי מדי מספר שעות (ברובם אני אוכלת) רוב הזמן אני סתם ממלמלת "היה מאלף" ושולפת ראייה בצורת אקסס קטן שרכשתי לעצמי.

סמים קלים בצד, אני לא מעשנת סיגריות רגילות כבר כמעט חודשיים, מה שמעמיד בסכנה את כל הבגדים המהממים שקניתי מH&M .בינתיים אני נכנסת אליהם, אבל יהיה עצוב מאוד אם מלתחת הקיץ האייטיזית להפליא שרכשתי בכלום כסף תלך לעזאזל. עכשיו למשל תחבתי גופיית סבא פסים לתוך חצאית מיני שחורה פלוס נעלי עקב סגולות. גוד, אם הייתי יכולה הייתי יוצאת עם עצמי.

נוט טו סלף – עדיין אין לי אאוטפיט הולם לחתונה של שרוני.

בכללי, הכל אור וסחלבים חוץ מהטלפון שקיבלתי מהבנק, משהו על מינוס. אבל אני מתעלמת,  עוד שבוע תיכנס משכורת מהעיתון ועוד שבועיים מהמזגנים. חוץ מזה בזבוזי חו"ל הם לגיטימיים אז שיזדיינו.  אני לא, למרבה הצער, חיי נזיריים ומשמימים והדייט היחידי באופק הוא מחר בצהריים, עם מומחה האלרגיות שאמור למפות את כל עשרות החומרים הטבעיים והמלאכותיים בעולם הזה, שגורמים לי מדי כמה חודשים להתעורר באמצע הלילה נפוחה ולנסוע למיון לקבל שוטים של קורטיזולים. קיח.

בשבוע הבא אתחיל לכתוב לטלוויזיה. אחלו לי בהצלחה ושיאהבו אותי ושיהיה לי זמן להכול וגם כיף, ושיום אחד אכתוב סדרה משל עצמי. גם חבר יהיה נחמד.

זהו. אני הולכת לא לאכול.

נישבוקים

משמימה ומרדימה

ש.