שעת הש.

לא יכולה לפבלש כיאות אבל על מנת שלא תהיו במתח, אעדכן אתכם במתרחש בחיי המשביזים באמצעות טוויטרים! כמה מודרני:

*לא מעשנת. לא קל אבל עומדת בזה. שוקלת 64.9 נכון להיום לפי משקל של דודה מלכה.

*מפציעה בסדרה של דודה מלכה. יוצאת קצת פרחה. מתרגשת. פרק ראשון מטריף.

*אופציה לעבודה חדשה ומהממת (שתביא אותי לשיא של שלוש עבודות! שואפת לחמש), מתרגשת מאוד, הולכת להשקיע בטסט.

*טסט, כתבה ומדור בשלושה ימים, לא יהיה קל. לילות לבנים. בע.

*אל תתקשרו אליי, אין לי זמן ולא אענה. אין טעם, באמת.

*התקפי אלרגיה קשים, חדר מיון, כדורים ורופאים. היום כבר יותר טוב. קוקסטא טיפלה בי יפה.

*עוד שבועיים וחצי לאמסטרדם. עד אז - שבועות, יומולדת לקוקס, חתונה, עבודה עבודה עבודה.

*אוהבת: הפייק טוויטר של יאיר לפיד, "פעם בחיים" ירושלים, פניסטיל ג'ל, הפסיכולוגית שלי, התיק החדש והמהמם שלי מבלו בירד.

*ההיי לייט של היום: מחמאה ממרינה מקסימיליאן בלומין (כוסית אש) על הקעקוע שלי.

זהו לבינתיים, אם יהיה לי עוד אוסיף מאוחר יותר. עכשיו הולכת לראות את הסדרה החדשה של עירית לינור. לא, לא מרצון. אראה גם מסודרים ודני הוליווד כדי לפצות את עצמי על זה. הלילה לא, הלילה לא אשכב לישון.

מצייצת ומבייצת

ש.

חגיגות 80 לסבתא, כולל אולם ומצגת וכל מיני דברים אשכנזיים. היה נחמד, רק שבשקף הראשון במצגת היה צילום של תעודת הלידה שלה והתברר שהיא בת 81. לא נורא, הגיל לא באמת חשוב, זה הקונספט של הזיקנה והקרבה ההולכת וגדלה למוות שמנחה אותנו בחיים. היא שמחה מאוד. אכלתי רק ירקות חיים. גאווה.

לא מעשנת שמונה ימים. גם לא ישנה. קצת בעייתי כל העסק הזה,אמנם הזייבן מעולה ולא בא לי לעשן לוכסן לאכול שאלו שני הדברים שפחות או יותר בנו את האישיות שלי, אבל אני גם לא מצליחה לישון. אני מתהפכת על משכבי ללא הרף וכלום לא עוזר, לא שוט או שניים, לא מדיטציה, לא קריאה נמרצת של "עיין ערך אהבה".  כבר שבועיים מאז שהתחלתי לקחת את התרופה שאני ישנה שלוש ארבע שעות בלילה, גג, ומרגישה מאוד היפרית רוב הזמן. מישהו יודע אם מסתגלים לזה בסוף או שמתים מחסך בשינה? כי כרגע נראה לי שאמשיך עם הכדור את כל שלושת החודשים המותרים.

אני מתה על הפסיכולוגית שלי. יש לנו בונדינג שזה משהו. מעניין אם אני אעשה עליה טרנספר או איך שלא קוראים לדבר הזה שבסופו אני תולה לה ארנב מחוץ לבית והיא שולחת אותי לפסיכולוג אחר. בינתיים אני רק מיבבת כל הזמן, שזה מקסים למדי ולגמרי שווה 1200 שקלים בחודש. נו, בשביל זה אני מחזיקה שתי עבודות.

קיבלתי עכשיו מייל מאמא שלי (היא כזאת ספאמרית, ידעתי שלא הייתי צריכה לתת לה את הכתובת), עוד מכתב אזהרה מזן ה"כל האמת על הקשר בין אכילת ביצים לעששת!". הפעם זה עוד גילוי מסעיר על ממתיקים מלאכותיים. מסתבר שכשאספרטיים מגיע לטמפרטורה של מעל 30 מעלות, הרכבו הכימי משתנה והוא הופך לאותו הרעלן שאפשר למצוא בנמלי אש. אנחה.

זה כזה מוזר לא לעשן. לא מתחשק לי בכלל, זה סתם כמו להיות באזור זמן שונה. אין את החלוקה הקבועה, המחיצות הקטנות של החיים – סיגריה של אחרי האוכל, של ההמתנה לאוטובוס, של הקפה. אין יותר אחרי סיגריה או סיגריה והלכנו. הכל רצף אחד גדול ונטול הפסקות.

זהו.  יומטורף בעבודה. הולכת הביתה.

 שלכם כולל סמיילי עם פרח

מתאפקת ומתרפקת

ש.

לכו לקנות את "החמישית של צ'ונג לוי" מאת יואב אבני.

זה לא פוסט שיווקי, אוקיי? תרגיעו. זה רק פוסט שדוחק בכם ללכת לקנות משהו. לא, אני לא מקבלת על זה שום תמורה (אם כי ייתכן ואעלה את הנושא עם הגורמים המתאימים), רק פרגון ממני לחבר טוב, ולא על פארש. יכול להיות שחלקכם קראתם את ספרו הראשון והנפלא -  "שלושה דברים לאי בודד", ואם לא אז אולי הוא סתם נשמע לכם מוכר מהמבצעים ב"צומת"  (שני בשקל!  שלושה ונשתעל עליכם בקופה! רביעי וקופון למחבת!), ואם גם זה לא, אז כשאתם הולכים לקנות את "החמישית של צ'ונג לוי" אתם יכולים לרכוש גם אותו (שני בעשרים שקלים!). זה סיפור על טיפוס, למעלה, לא המחלה.  טיפוס של צ'ונג לוי אבל בעיקר שלי. בספר הראשון זכיתי להקדשה בעט, בשני אני כבר בתודות, בשלישי אהיה גם אבל במקום מכובד יותר. כשאני חושבת על זה לפעמים, נדמה לי שכבר בנוכחי הייתי צריכה להיות במקום מכובד יותר, אבל אני לא אתן לזה לפגוע בחברות שלנו.

את יואב את אני מכירה בערך שנתיים. את ספרו הראשון הוא העניק לי בחינם, על הנוכחי נאלצתי לשלם. אבל זה בסדר, תמיד רציתי שיהיה לי חבר טוב וסופר מיוסר וחתיך. אבל נחזור לצ'ונג לוי – אמא שלו סינית, אבא שלו ערס אוהד בית"ר ירושלים, שניהם מתים. הוא מאומץ על ידי משפחה אומנת. כמה שנים אחרי זה, ב2017 למעשה, הסיפור שלנו (טוב, של יואב, אבל באמת עזרתי הרבה) מתחיל. צ'ונג נתקל בכמה אנשים שבטח לפני זה הרביצו לאבי ניר, ומכאן כל דבר יהיה ספויילר. הדמות האהובה עליי היא של אחד, סוליפסיסט.

אז הספר מעולה, מצחיק, מותח, ויש לו אפילו טריילר שתודו שזה שיחוק, והוא כתוב כולו בגוף שני מה שמעצבן מאוד את הצ'יף, כבר סיבה לגרום לו להצליח. אה, ואל תפספסו את החלק של התודות. 

זהו,

יום ראשון ללא עישון

עדכונים בהמשך

שלכם,

מפרגנת ונרגנת

ש.