Floating Amber

צריכה להוציא את זה...

אז הבוקר התקיל אותי חבר ואמר די בצחוק שיש להוציא אותי מקבוצת הפמיניסטיות.. "זה כמו סיינטולוגיה" הוא צחק. ואני ברוב סבלנותי גם לשוביניסטים לא מודעים אך חביבים רוב זמנם, אמרתי שאשמח מתישהו לפתוח איתו את השיחה על פמיניזם ולשמוע את דעתו ואח"כ שישתוק. שישתוק ויקשיב.

ולמה? 

כי גברים, ועמכם הסליחה (נגיד) עצם הבולבול שלכם מנחית (מלשון "נחות") אתכם בשיח הפמיניסטי. רוב הגברים בעולם (לא אגיד כל, כי יש גם מקרים הפוכים) לא מבינים, לא יבינו ולא הבינו מעולם מה זה להרגיש מוטרד או נפלש; הם חיים בעולם הפטריארכלי שלהם שהכל בסדר להגיד או לעשות לאישה. גם להגיד לאישה מוטרדת מינית שזה (כמובן איך לא) באשמתה/היא מגזימה/להקטין את עוצמת הפגיעה או האירוע.

התחלתי לחשוב בידיעה כמובן שרוב הסיכויים הם שהשיחה הזו לא תתקיים; גברים לא אוהבים לשמוע את המילה "פמיניזם" בטח שלא את שאר הדברים הנלווים לה. ישר מתחבר להם ללסביות/בוצ'ות/שעירות/מרדניות/לוחמניות/טורפות גברים וכו'. אז אני לא פמיניסטית כזו. אני לא לסבית, אני אוהבת זרגים ואפילו אחד ספציפי, אני אישה מטופחת ודי רחוקה מלוחמנות ודיכוי הגבר שבחיי ועדיין אני צריכה פמיניזם בחיים שלי.

עם כל המחשבות על מה הוא פמיניזם בשבילי ולמה אני צריכה אותו עשיתי סקירת חדשות קצרה שימו לב מה עלה רק היום:

1. רצח אישה על ידי רוצח פסיכופת שכבר הורשע ברצח אישתו בעבר אך "ריצה" את עונשו ושוחרר לבצע זאת שוב.

2. אשמה על אישה שלא שמה לב איך ביתה הגיעה בוקר אחד לשפיכת מים וצירים. כי אבא לא יכול לשים לב לבת שלו שתופחת ומשתנה, כי ההורים לא יכלו ללמד את ביתם מהו סקס, מהו סקס מוגן, איך בנוי הגוף שלה ומה קורה כשיש שינויים והאם צריך להתייחס אליהם ומתי.

3. חיילת ילדה באפגניסטן גם היא "בהפתעה" - הייתכן כי 9 חודשים איש לא ראה אותך מכפילה את גודלך? לא חשת שונה? לא חשת יצור מתנועע לך בבטן מותח ובועט אותך מבפנים?!

4. עיסוק אובססיבי בציצי של קייט מידלטון וכל מיני "מבוגרים אחראים" שצצים כדי לספר לה איך עליה לנהוג עם גופה מתי ובאיזה צורה - כן גם בחופשה.

5. עיסוק אובססיבי בנטיות המיניות של נשים (גברים מניחים בצד כי גברים סטרייטים הם הומופובים בד"כ), במשקל של נשים, בהרגלי השינה והסקס של נשים, בלבוש של נשים (היתה גם איזה כתבה של אישה הגוערת בנשות הארץ ללכת בלבוש צנוע גם ללא הדת ואפילו עליי היום "איך ***** נתן לך לצאת ככה מהבית?!" הוא עוד לא הבעלים שלי תודה וגם אם נתחתן הוא לא יהיה זה שיקבע לי מה לעשות מתי ואיך להיראות).

6. ואחרונה חביבה שופטת שנוזפת במוטרדת מינית כי זו אשמתה! את זה אני קוראת כבר 3 פעמים ומשתכנעת סופית - העולם הזה מטורף!

אז לפני חודש גיליתי שהפעם הראשונה שלי, עליה לא דיברתי עם אף אחד/ת, היתה בעצם אונס. היתה לי סיבה לא לחשוב על זה. מי רוצה להרגיש קורבן? "הוא היה חבר שלי, אהבתי אותו. זה היה סקס בין בני זוג, על מה יש לבכות/להתלונן עכשיו" עצם העובדה שבכיתי, שביקשתי להפסיק, שהוחזקתי בצורה שלא יכולתי לברוח. גם הראשון, וגם השני... פלא שאחרי זה הייתי בהתנזרות כמעט 4 שנים? לגברים היה תמיד יחס מאוד חזירי כלפיי במיוחד בסקס. כך את מבינה ש'אל תגיעי עם אף אחד למיטה אלא אם את בטוחה שאת שלמה, אלא אם את בטוחה שהוא לא יהיה חזיר ועדיף שבכלל תתרחקי מהם - הם מסוכנים'. פלא שאנחנו לא סומכות על אף אחד? אם יש כל כך הרבה גברים שמתנהגים כמו חיות פרא חרמניות?

בהמשך יצא לי לשמוע עוד נשים. נשים שגדלו עם אמהות לא מופלאות כמו שלי. נשים שלימדו אותן שגוף האישה זה בושה, שאישה זה בושה. לאונן זה בושה. נשים שלא סיפרו להן בילדותן שיום יבוא והן יתעוררו בבוקר עם כאב לא מוסבר בבטן ודימומים וקמו וחשבו שהן גוססות בלי שום כלי או יכולת להתמודד עם זה. נשים שלא היתה להן הדרכה, עזרה, עצה או תמיכה. הן הרוב. דוגמא למה שזה מוליד? לשמוע בחורה שנאנסה משווה אונס ל"פיפי דחוף דחוף דחוף ומתפוצצת לך הבטן ואז את רואה תא שירותים אבל כתוב עליו שאין כניסה, מה תעשי?". אני כנראה אתאבד. בחיי, לא רוצה להיות תא השירותים לשחרור הגבר שלא שמע על יד ימין מעול חרמנותו. לא רוצה שאף אישה תיאלץ להיות מפלט פורקנו היחיד, אמצעי, כלי שרת...

אז אני צריכה פמיניזם.

כשתהיה לי בת היא תגדל מאושרת ובטוחה בעצמה, כמו שאני גדלתי. עם לגו ובובות, עם מכוניות ופאזלים עם כל צבעי הקשת ולא רק ורוד. אני אלמד אותה כל מה שאמא שלי היתה אומרת לי ומלמדת אותי. אני אלמד אותה להגן על עצמה, ובעיקר להכיר את עצמה, אני אלמד אותה להיות עצמאית כדי שלא תפחד לעזוב כשרע לה, ולהיות דעתנית גם אם זה לא קוסם לעולם.

ולכל המאמינים בניכם יש לי רק דבר אחד להגיד:

"ברוך שעשני אישה" וניתנה לי אמא מלכה ומודל, ברוך שניתנה לי סבלנות לא להישבר מכל חיות הפרא בג'ונגל בו אנו חיות, ואינטיליגנציה מספקת להתמודד ולהתחזק גם מול גדולי השוביניסטים והמיזוגנים - יש בי המון אהבה ואני שולחת לכל הנשים שקוראות פה חיבוקי חיזוק ואהבה עצומה - "נשיות זה הדבר הכי גדול, חזק וטוב שיכל לקרות לנו"! (אמא אמרה)

"לא" - תשובות לשאלות שלא נשאלות או שכן וכל מה שאני רוצה להגיד זה...

באמאשלכם שחררו אותי.

חתונה? - איזה? מי מתחתן בכלל? חוץ מכולם סביבי אני די מתרחקת כל כך מהרעיון בכלל.

לא חתונה. - אז מה לעזאזל את עושה?!

סקס - יאמי..

הטרדות מיניות

נשיות - מתפרצת!

אהבה? - מה זה בכלל? זה מה שיש לנו? זה מה שיש לי? הרגשתי את זה פעם, זה אותו דבר? אולי כשרחוקים אוהבים יותר..

זכרונות..

ספרים - נוילנד, קורות הציפור המכאנית, הספר שלי, לקרוא את 50 גוונים? נהה נשמע כמו בזבוז זמן די גרוע. אני טובה יותר בלפנטז ולממש משלי..

מילים - רצות רצות ונכתבות לי בראש, אם לא אמצא שעה בזמן הקרוב...

קטעים שצריכים להיכתב - אולי בכלל אוותר על הספר הזה.. חלום ילדות הזוי שככל שאני חושבת עליו ומפתחת אותו יותר אני צריכה להזכיר לעצמי להיזהר לא לכתוב אותנו מחדש. לפעמים מרגיש כאילו העלילה שעוד לא נכתבה לגמרי מתערבבת לי עם החיים שלי. הכי גרוע - מצאתי את נקודת המפנה והיא קרתה. בעיקר בראש שלי, אבל ממש לא הייתי רחוקה מלהזיז את היד ולפוצץ את כל העולם שלי..

זמן?

אין זמן. - איך בכלל יוצרים זמן?

כן? - מה זאת אומרת כן? כניעה. עכשיו? אחרי כל זה?!

לא. - אז הכל היה לשווא?

עבודה? - נו באמת.

אבטלה. - הלוואי. חלום לחסוך כמה חודשים ולסוע לחיות מכלום ולכתוב. מסע!

כואב בלב - והוא קצת מתגעגע. בעיקר לעצמי, בעיקר לזמן, בעיקר לחברויות טובות ובעיקר לרוגע... כמה שנים שלא היו לי ימים נטולי דאגות, דרמות ופחדים..

חיוך - רק לא להוריד אותו..

מחשבות מחשבות מחשבות. מתפוצצות בראש, זיקוק, או אולי פצצה? אולי סתם מילה תועה שהתנגשה בדופן העליונה..

בין המוני אנשים, כולם זרים גם אם מוכרים לי. מה יש לי ולך?

מחשבות מחשבות מחשבות, אצלי המחשבות הן רגש, צורה, תמונה, צבע, אולי אפילו תנועה. 

חשבתם פעם כשהלכתם ברחוב ונתקלתם באיש/ה יפה, עצוב/ה, או אפילו פשוט נינוח/ה ורציתם פשוט לשבת לידם? אולי לתת חיבוק ולהמשיך ללכת? אולי אפילו רק לחייך באמת למישהו לא מוכר. יחשבו שאני מוזרה.

ומה בכלל הקטע עם זרים? את יושבת כל היום עם אנשים שאת מכירה/ אמורה להכיר ואין לך מה לאמר. 

מה לי ולהם?

לכל מקום שאני הולכת אליו אני יודעת בדיוק מה רואים ממני ומה חושבים עליי.

א' רואה אותי ילדה מפונקת, ב' רואה אותי ילדה מוזרה ולא צפויה, ג' רמאית, ד' מתבודדת, כמה רואים בי גיבורה אבל כולם בלי יוצא מן הכלל כמעט רואים בי ילדה או אולי רק גורמים לי להרגיש כזאת. אולי בכלל אני בעצם ילדה עדיין ויש לי בעיה עם העולם הזה שבו אני חייבת להוכיח יותר מכולם שיש בי משהו ואין בי בעצם כלום... ואם כמו עכשיו מעניין לי לנסות לשנות את הרושם הראשוני המוטעה הזה אני יושבת וחושבת כל היום... מחשבות מחשבות מחשבות.. מה להגיד? איך להיראות. אז כבר מאוחר מדי ואני חושבת לעצמי שבסופו של דבר באמת שלא אכפת לי מה חושבים עליי במיוחד, אני מכירה את עצמי טוב יותר. מה שמפריע לי היא העובדה שאין לי מה להגיד. 

מחשבות מתנגשות במחשבות ואין לי מה לספר. או שיש ולא מעניין אותי לספר כי אני יודעת לאן זה יגיע.. יש נושאים שלא מעלים עם א' כי זה ייגמר בויכוח ויגרום לי לרצות לדפוק את הראש בקיר. יש כאלה שלא מעלים עם ב' כי היא תיעלם לי לגמרי. עם ג' לא מדברים על כסף וכלכלה, עם ד' לא מדברים על מרחק ואקטואליה. וכו' (נגמרו לי הדוגמאות).

ומה קורה כשנגמרים לך הנושאים לשיחה?

מה קורה כשאת מרגישה לא מעניינת יותר.

על מה את חושבת כל היום?

תנועה, רגש, קו מתפתל, פנים של אהוב, טעם של בית, אמא, א', מקלדת של מחשב בעבודה, מיאו של הפונפונית, הממ... בורדו, ריקנות.. על מה מדברים עם עוד אנשים? 

פעמים תקועות כאלה שאת רוצה חברה ורק צריכה להושיט יד ולא מצליחה למצוא אותה למרות שהיא במרחק נגיעה. אולי בעצם באמת אין בי כלום. אולי אני פשוט אני, עוד אבן עם משהו תקוע בפנים. חייבת להוכיח שיש שם משהו אבל לא באמת רוצה. מעוניינת ולא מעוניינת בחברתכם.