למה את גורמת לי לרצות לא לאכול? לרצות להקיא?
אם אני לא אוכל אני אהיה רזה בטירוף. כמו שאני אוהבת, וכמו שאת אוהבת כנראה.
אם אני אוכל ואקיא הדברים שאת חושבת שאני לא אמורה לאכול יעלמו, אבל אני אשאר רזה ואז לא יהיו לך טענות, כי לרזות מותר.
את תמיד אומרת לי שמותר הכל אבל במידה, וזה מה שאני עושה.
וקורה לכל אחד יום שבו הוא סתם רעב וכל הזמן בא לו לאכול, במיוחד משהו מתוק... זה יכול להיות בגלל כמה ימים של מחסור בזה, מצב רוח לא משהו, מבחן קשה או ריב עם מישהו.
יכול להיות גם בולמוס, שלא נראה לי שאת יודעת מה זה בכלל.
את קוראת לי שמנה, בעלת לחיים שמנות ופרצוף ענקי... תחת גדול... פרה, חזירה, "הספורט לא יעזור לך" (*3)
אסור לי לאכול דברים כי אני שמנה.
למה את מורידה לי תבטחון העצמי שלי?
המשקל שלי תקין, שני קילו פחות וזה יהיה תת משקל (מה שאני רוצה, אבל את אמורה לרצות שהבת שלך תהיה בריאה)
מה מפריע לך?
אני במילא מופרעת אכילה, ברמה קלה יחסית, וגם זה בגלל דברים שאמרת לי כל הזמן מגיל 10...
את רוצה שזה יתקדם הלאה? שאני אהיה אנורקסית?
כי אני באמת לא רחוקה מזה מבחינה נפשית, יש לי נטיות לחשוב על לצום כמה ימים, על להקיא, וזה לאור הכרה שלי בבעיות שזה יעשה לי.
לפעמים אני מקבלת את עצמי כמו שאני, אני אוהבת ת'עצמי, ורק אחרי בולמוס יש לי חוסר ביטחון כזה שעובר תוך יום...
אבל את חייבת להוריד לי את כל הביטחון העצמי לרצפה! כי אני שמנה בעייינייך.
אני רוצה להתמרד בך, אני רוצה שתהיי מרוצה ממני ואז פתאום תראי איזה השלכות יהיו לזה. גם בריאותיות וגם מבחינה לימודית.
כי בלי לאכול הראש לא עובד.
כי רזון זה לא הכל. יש דברים בעלי משמעות מעבר.
בשבילי רזון זה חשוב, אבל מספיק מה שאני חושבת על זה ומה שאני מטיפה לעצמי, אני לא צריכה ההטפות המזדיינות שלך, מה את יודעת על זה בכלל.
גם כן עם הגנים הרזים שלך 
אני לא הולכת לצום, ולא הולכת לקצץ במספר קל' מתחת ל800 (אפילו שנורא בא לי)
יש דברים חשובים כמו לימודים, במיוחד בתקופה הקשה הזאת של הביתספר, עם כל הטונות מבחנים.
אני לא רוצה להצטער אחרי זה שלא ניצלתי את כל ההזדמנויות בתיכון, ולבזבז כסף כדי לעשות בגרות שלא עשיתי כשהייתה הזדמנות בחינם.
אז עם כל הכבוד, אנל'ה אולי ניפגש בשבת. ובתקופות פחות עמוסות, העיקר לעצבן את אמא'לה 
MeL :-]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
