יפתי,

את קצת רחוקה מכאן,

עוד בוטחת בעולם,

ביקשתי שלא תשמטי אותי ממך,

שלא תעלמי לפתע .

חסר בי חלק,

אני שומעת גם כשאת עוצרת נשימה .

כולם עצובים וכואבים בעולם כמו שלנו,

ואיך שומרים אדם ממקום אכזר ?

הבטחתי שלא אשקר,

הבטחתי שאדליק לך את הכוכבים,

כשתיגמר השמש,

שאקח אותך אליי,

אל חוף של מבטחים .

ביקשתי ממך,

שמרי כל רגע,

אל תברחי אל תוך החשכה .

ושוב מבטך העצוב מתארך,

שוב הדמעות מלטפות שיערך .

והם יגידו אולי,

מה אני בלעדייך,

מי את בלעדיי,

והלוואי שבסוף את תשובי אליי 

אהובתי,

את קצת רחוקה מכאן,

לא בוטחת בעולם,

נשכחתי, ואת לפתע נעלמת .

ברחת לתוך החשכה,

אני בלעדייך,

ואת בלעדיי,

ורציתי שבסוף את תשובי אליי,

אבל שוב לא אלחם כמו פעם,

ושוב,

לא אשוב הפעם .