נמאס לי להיות תחרותית כל כך,

להיות בטוחה תמיד שאם אני לא מנצחת,

אני נכשלת .

כבר נגמרו לי האנרגיות .

תמיד להישאר חזקה כדי שאף אחד לא יראה אותי נשברת,

שלא יראו שגם אני פגיעה,

כי מבחינתי זה סימן של חולשה,

לבכות .

אני מפחדת להראות לכולם,

שאני לא באמת כל כך חזקה,

הם חושבים שאני כזאת,

אבל אני בעצם חלשה מהכל .

להוכיח שאני אצליח,

אני אצליח לשכוח ממנו,

זה "שטויות"

אני לא צריכה חיבוק, אני בסדר גמור,

אני בכלל לא מפחדת .

אבל את האמת, שאני מעולם לא שוכחת,

הוא עדיין נמצא כאן והמחשבות עליו מרסקות אותי כל פעם מחדש.

אני מפחדת ממנו .

אבל למה להודות שאני מפחדת ?

כי אני חלשה אם אני מודה .

איזו תפיסה מעוותת .

אני רוצה שמישהו יחבק אותי, 

אני מפחדת .

אבל תמיד ביזבזתי את האנרגיות שלי,

בגלל המחשבה

שאם אני לא מנצחת,

אני נכשלת .