ניצבות ביחד מול חלון גדול ריק מסורגים,

פתוח לרווחה ומציג בפנינו את הנוף הגדול .

היא מצביעה על השמיים וטוענת שהתכלת המציף אותם,

מרגש אותה, מתארת הרגשה קיצית ורעננה ..

אני מתבוננת בשמיים ורואה אותם כהים מתמיד,

אפילו כוכב לא בחר להתארח ..

היא מצביעה על קבוצת עצים ומתארת אותם כירוקים וצומחים,

אומרת שהם גבוהים ומלאים בפרחים צבעוניים .

מסירה את המבט ממנה ובוחנת את העצים אבל רואה רק ענפים עירומים,

ורוח שכמעט מפרידה אותם מהשורשים .

היא עוברת להצביע על קבוצת אנשים צוחקים, מודה שהיא מעוניינת לדעת

ממה הם צוחקים, מעלה חיוך ומספרת לי על האהבה שנדמה ששוררת ביניהם .

מרימה את מבטי לחפשם אבל אני רואה רק קבוצת אנשים עצובים,

שקולות בכי מצמררים נשמעים מכיוונם .

היא גם מספרת ומצביעה על התנועה הסואנת,

על הבתים הגדולים, על הריחות, על הזוגות, על משפחות,

על אבא ובן, על אמא ובת,

וקושרת לכל אחד תיאור אופטימי .

אבל אני רואה רק כביש דומם, בתים הרוסים,

ריחות צורבים, זוגות פרודים ....

ונותנת לכל אחד לסחוב עימו תיאור מצמרר,

עמוס בהמון שחור ורוח חזקה .

כי זה מה שרק אני רואה,

או אולי בוחרת לראות ..