דמיינו שולחן, כולם יכולים לשבת סביבו,

אבל רק אחת בוחרת להתיישב, היא מוצאת את המקום שלה,

מעצבת אותו לפי טעמה האישי ומדי פעם מארחת אנשים

שרוצים לצפות בעבודות שלה .

דמיינו שולחן, כולם יכולים לשבת סביבו,

ועוד שתיים בחרו להתיישב,

הן פתאום חדשות באיזור אבל אין לאף אחד שום זכות לבקש מהן לעזוב. 

תראו את זה כמין "פלישה לטריטוריה"

הרגשה שפתאום אתה צריך לחלוק משהו שהיה רק שלך,

שרק אתה היית חלק ממנו,

דמיינו שולחן, כולם יכולים לשבת סביבו,

ומי שכבר התיישב לא מוכן לעזוב,

יש יותר זכויות למי שישב קודם ?

העבודות עם המעט יותר נסיון, נחשבות טובות יותר ?

הותיק יכול להתלונן שמישהו התיישב לידו ?

הרי כולם יכולים לשבת סביב השולחן,

אז למה זה חייב להפריע למי שהיה שם קודם ?

הוא לא יכל לגמרי למנוע את הצטרפותם של עוד אנשים למעגל הזה .

דמיינו שולחן, 

אם כולם יכולים להתיישב סביבו,

הוא בכלל שייך למישהו ?