היעדר היכולת לכעוס,

לפרוץ בשרשרת צעקות כואבת,

להתעלם,

ולהצליח לשנוא .

אני מודה, הרבה יותר קל לי לוותר,

ולהניח לזה להיעלם בין הצללים .

אבל מה אם בשעה מאוחרת,

הכל יתפרץ ולא אוכל להשתלט על הכעס,

שהדחקתי עמוק בתוכי ?

ואולי על האדם הלא נכון .

אפשר ללמוד לכעוס ?

ואם כן, זה נחוץ ?

"שאלת אם אני כועסת, אמרתי לך שלא,

  אבל אני כן !"

אני לא יודעת להסביר את המשפט הזה שלי,

אולי כדי להקל,

אבל מצד שני, הייתי רוצה שקצת יחשוב,

על מה עשה ואיך לתקן,

אבל איך אני יכולה להצליח ?

לכעוס, לצעוק, להתעלם, לשנוא..

אפשר ללמוד את זה ?

ואם כן,

זה נחוץ ?!