העיניים מתמוטטות כמו היו גוש ברזל ישן.

והגוף עובד על מעין מקורות אנרגיה

שדולקים, וכבים דקה לאחר מכן...

לעוד דקה שלמה.

הרגליים משכנעות אותי להתרוצץ מהסלון למטבח,

אוכל לא בריא, תכניות לא מעניינות בטלוויזיה,

ומשחק מפגר בפלאפון .

אני בוהה דקות ארוכות באוויר,

ולאחר מכן מפנה את מבטי לאוויר אחר בחלל החדר.

הזמן כמוני- מתרוצץ ללא הרף וחולף

במהירות שלא לטעמי .

וכל זה- בזמן שמתרחש משא ומתן עיקש ומותח,

ביני לבין עצמי,

אני מבקשת מעצמי לבלוע את החומר בהיסטוריה במלואו,

ומנסה לשכנע שאחזיק מעמד 

כי אני מקיאה אותו כבר בעוד יומיים .

אבל עצמי מסרבת בתוקף כאילו הייתה אדם פרטי. 

אלמד עוד שעה, היא מספרת בתרצנות .

ואני מגלגלת את עיניי עד שהן שורפות מעט מעייפות .

אני חייבת ללמוד,

אבל עצמי ממש לא מוכנה,

ואני לא מצליחה לגרום להן לעבוד ביחד ...