שמיים בוערים

"גם אני נורא פוחד ליפול" אמר האריה מוג הלב "אבל מסתבר שאין דרך אחרת אלא לנסות"

RSS: לקטעים לתגובות

הוסף מסר

1/2015

האם זו תקופה של ילדות שנייה?

בשורות מעציבות אחת על גבי הקודמת לה.

כבר תקופה די ארוכה

שהלב שלי משתתק למראות בני משפחה עצובים,

לא מוצאים שמחה ואולי חלקם אפילו לא מחפשים יותר.

לפני יומיים אמא שלי אמרה:

קיבלת את סבתא שלך במתנה,

היא כמעט נעלמה הלילה..

ואני מיד מחייכת

כי לא יודעת מה לחשוב או מה לאמר,

בטח לא מה לדמיין.

היום ביקרתי את סבתא שלי,

זו שדווקא כן הייתה יציבה כל הזמן הזה,

זו שמחייכת תמיד כשאני דופקת על הדלת בצורה שהיא תזהה,

זו שתמיד קוראת לי רונ-רון,

זו שלא מוכנה לשבת ובטח לא לוותר על דעותיה,

סבתא שלי ששוחה כל בוקר אפילו שהיא כבר ממש מבוגרת.

היום ביקרתי את סבתא שלי,

והיא בכלל לא חייכה,

וגם לא קראה לי רונ-רון.

והדלת הייתה פתוחה

כי יש עוד אנשים בחדר שלה בבית החולים,

היא אפילו לא נושמת לבד.

היום ביקרתי את סבתא שלי,

כי אמרו לי שזכיתי בה

כשהיא נשארה איתנו,

אבל אני בכלל לא רציתי לזכור אותה ככה...

נכתב על ידי , 21/1/2015 16:07
הצג תגובות הוסף תגובה הוסף הפניה קישור ישיר שתף המלץ הצע ציטוט

<< לקטע הקודם

לבלוג המלא

לקטע הבא >>

כינוי:

בת: 27

תמונה

קוראים אותי

הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל(כמעט)מאושרת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על (כמעט)מאושרת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)

שם משתמש:	סיסמה:
שכחת סיסמה?	זכור אותי
לפתיחת בלוג חדש

	חפש שם בלוג/בלוגר
	חפש בכל הבלוגים
	חפש בבלוג זה