לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


"גם אני נורא פוחד ליפול" אמר האריה מוג הלב "אבל מסתבר שאין דרך אחרת אלא לנסות"


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

4/2015

לא כל דבר לוקחת הרוח, לא כל דבר נקבר מת בחול


שואלים אותי מדי פעם,
וגם אני את עצמי..
איך זה שמרגישים כל כך
כלפי אדם שלא הכרתי?..
אז אגיד לכם,
זה החיבור לאיך שהמשפחה מנציחה אותו,
לימי הזיכרון המחבקים,
לאנשים שהשתנו סביבי בעקבות זה,
אלו ההתחשלויות,
והדרך הייחודית שמלמדים
אותנו להתמודד עם כאב.
לא הכרתי את משה,
אבל אני מכירה את ההורים שלו,
את האחיות שלו,
ואת כל האחיינים שלו,
אני מכירה את הבנות שלו
ואת אשתו,
ועוד אנשים רבים שמילאו את חייו,
והיום ממלאים את חיי.
מעולם לא נפגשתי איתו פנים מול פנים,
זו ההיכרות עם ההחמצה.
זה להתבונן באנשים סביבי,
להבין שכואב להם,
לדעת שקשה להם,
ולהכיל ביחד איתם..
זה להפוך את הכאב הזה
לקצת שלי.
מעולם לא ראיתי את משה,
אבל שמעתי אנשים מדברים עליו,
ראיתי אותו קצת בקלטות,
ראיתי את כתב היד שלו,
וקראתי את המילים שלו,
שמעתי את הקול שלו
וזיכרונות ממנו שטמונים עמוק בלב.
שואלים אותי מדי פעם,
וגם אני את עצמי..
איך זה שמרגישים כל כך
כלפי אדם שלא הכרתי? 
ואני נוטה לענות,
שאני מכירה אותו מהמון כיוונים כאילו היה בחיי,
אבל אותו,
פיספסתי.
נכתב על ידי , 21/4/2015 00:26  
הקטע משוייך לנושא החם: יום הזכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט


Avatarכינוי: 

בת: 26

תמונה




קוראים אותי
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל(כמעט)מאושרת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על (כמעט)מאושרת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)