מקלט ממה שאת אוהבת

פעם חיכיתי לאילן.

אמצע אוגוסט. יושבת על הירדן. אבל בפינה המרוחקת. איפה שאין אנשים ואיפה שהקייקים לא עוברים. 

הייתה את האבן הגדולה,שאני תמיד יושבת עליה. אבל היה כל כך חם ורציתי מים קרים האלה שמצננים.

אז התיישבתי על הארץ,כשהרגליים בתוך המים והדלקתי ג'ויינט ששמרתי. כי אין מספיק תקציב לוויד,אז חוסכים אותו לרגעים הבאמת באמת טובים. 

ופתאום עבר קייק כל כך גדול שחבורת דוסים ישבו בתוכו, הקייק התהפך ממש לידי וכל המים השפריצו עליי. הלך לי הג'ויינט,הלך השיער,והיה לי קר קר קר.

קמתי והסתכלתי מסביבי,כולם נעלמו,גם הקייק וגם הדוסים,ואילן עוד לא חזר עם כל הציוד. אפילו מגבת לא הייתה לי להתנגב.

התהלכתי אחורה וקדימה

צועקת לעצמי בראש

כל כך התעצבנתי אבל בלהט הרגע,קלטתי,אני יבשה,אני בכלל לא רטובה. 

אני לא יודעת אם התייבשתי מהר כי זה אמצע אוגוסט. אני לא יודעת אם בכלל היה קייק שהתהפך,ודוסים שהרטיבו אותי. אולי בכלל הזיתי.

העיקר שנרגעתי