ויוי עיני - קטעים מיומנה של יועצת גנטית

האמת היא שמזה זמן אני עובדת על פוסט חדש, אבל הפרשה האחרונה בסדרה (והכוונה הפעם לעיתונאי ר', וסדרת כל קודמיו, הנשיא ק', השחקן ג', וכו' וכו') הרימה לי להנחתה, ומבלי להתאפק, החלטתי להעלות היום דווקא את הפוסט הזה. 

הפעם לא על יעוץ גנטי וגם לא על מחלה או תסמונת גנטית. הפעם מתוך ניסיון כואב ואישי ממכרים שונים ובתקופות שונות בחיים, חלקם גם ממקומות עבודה, אספתי כמה טיפים בגרוש בתקווה שיוכלו לעזור ולשמש כל אחד ואחת, ובכל מקום. הפוסט הזה הוא בשבילכם, מטריד יקר ומוטרדת יקרה.

דבר ראשון (לדעתי), לא כל גבר ימצא עצמו מואשם בהטרדה מינית או במעשה מגונה. גבר המואשם במעשים כאלה הוא גבר שבדרך כלל "ניחן" בדפוס התנהגות מסוים והוא בעל ריטואל קבוע. לעומת זאת (שוב, לדעתי), עבור נשים, כל אישה עלולה למצוא את עצמה חווה הטרדה מינית או מעשה מגונה, דבר הקורה בכל מקום (ידוע שמרבית המקרים מבוצעים ע"י אדם מוכר או בן משפחה) - באירועים משפחתיים, במקום העבודה, בסופרמרקט, בקניון, בצבא, במשרדו של הרופא המטפל, וכו' וכו'...

הפעם באה לעזרתי מאד העובדה ששמי אינו מזוהה בבלוג. ואפילו מי שכן מכיר אותי יודע שבאמתחתי שנות עבודה רבות ובמקומות שונים, חלקם בחו"ל, ובכך טושטשה מעט הדרך להכפיש את שמי או להאשים אותי בלשון הרע.

מניסיוני (הלא דל לצערי) גבר מטריד יתכחש למעשיו ובעיני עגל תמימות יגיד "שאין לו מושג מה הוא כבר עשה או אמר", והוא לא יבין מה קרה "כי הוא רק ניסה להצחיק". אז במיוחד בשבילך גבר יקר, אספתי כאן 10 שאלות מנחות לדוגמא - כיצד תדע אם אתה גבר מטריד?

1.      האם נשים שמכירות אותך נוהגות לומר שלא נוח להן להיות לבד במחיצתך?

2.      האם זרקת פעם הערה למישהי שאתה מכיר על הלבשתה התחתונה?

3.      האם ליטפת את שערה של אישה העובדת איתך במשרד / ניסית לבעוט בה בעדינות ברגלה שוב ושוב מתחת לשולחן בזמן שיחה על עניינים מקצועיים?

4.      האם אתה נוהג להתעלם מהבקשה להפסיק לשלוח הודעות טקסט בטלפון ו/ או במייל למכרות שלך, וממשיך לעשות זאת?

5.      האם אתה נוהג לנשק מכרות שלך (לא בת זוג) בצוואר?

6.      האם אתה נוהג לחבק מכרות שלך (לא בת זוג) מאחור תוך הכנסת ידיך לכיסיהן?

7.      האם אתה נוהג לפנות למכרות שלך בשאלות אינטימיות על העדפותיהן המיניות עם בן זוגן?

8.      האם הרחקת לכת עד כדי להציע למכרות שלך (לא בת זוג) "לטפל בהן" באבריהן המוצנעים?

9.      האם לדעתך "בדיחות של החבר'ה במילואים" מתאימות בכל פורום שאתה נמצא בו (ובפרט ליד נשים)?

10.    האם לאחר שאמרת איזו הערה בעלת אופי מיני למכרות שלך (לא בת זוג) נתקלת בחיוך ביישני ונבוך ובסומק רב בפנים ובאוזניים?

אם ענית "כן" לאחת או יותר מהשאלות הרשומות לעיל, בהחלט יתכן שהטרדת מינית, ויתרה מזו, יתכן שמעשיך אף עונים למונח מעשה מגונה. אפילו אם אתה רופא, ובפרט אם אתה מכר, חבר או בן משפחה, ובוודאי אם הדבר קורה במקום העבודה - ואני אפילו לא מדברת על הסוגיה החוקית, שכן הרבה יותר מדי מקרים כאלה לעולם לא יגיעו למשטרה - זה קודם כל לא ראוי, לא הולם, לא מתאים, לא מחמיא, וזה גם בכלל בכלל לא מצחיק.

הטיפ העיקרי שאני רוצה לתת לך, גבר מטריד יקר, הוא שצחוקה או חיוכה הנבוך של אישה, זה שבא לאחר איזו הערה כזו שאמרת לא במקום, איננו בהכרח תוצאה של הנאה ואושר. נהפוך הוא. קרוב לוודאי שהיא דווקא רוצה לקבור את עצמה באדמה באותו הרגע, או אולי לבכות, ושמחשבותיה ינדדו אל תחושות האשם, כי מה בדיוק היא כבר עשתה שיכול היה לגרום לזה (מה לבשתי? מה אמרתי? האם הייתי נחמדה מדי...)?

קח בחשבון, גבר מטריד יקר, שגם אם נדמה לך כרגע שהכל מותר לך, יבוא היום שבו תמצא את עצמך נאלץ לקחת אחריות על מעשיך. ודבר נוסף ואחרון, אם יש לך בנות, חשוב לרגע איך היית מרגיש לו גבר אחר היה מרשה לעצמו לנהוג באחת מבנותיך באופן שבו אתה מרשה לעצמך לנהוג באחרות.      

והרי מספר טיפים גם בשבילך מוטרדת יקרה:

1.      דבר ראשון והכי חשוב - עני בתקיפות, ועדיף שתהיי מוכנה עם תשובות, לכן שנני לך משפטים כגון אלה הרשומים להלן, ובמידת הצורך תוכלי לשלוף אותם ביתר קלות ומבלי לגמגם: "אני לא מעוניינת!", "המשפט הזה לא במקום!", "זה ממש לא מצחיק אותי!", וכד'. זכרי שאפשר להציב גבולות בכל שלב.  

2.      התרחקי והשתדלי להמעיט במגע ככל שניתן מהאדם המטריד, והזהירי גם אחרות מפניו.

3.      שימרי את כל ההודעות הכתובות שקיבלת ממנו במייל או בטלפון, למרות האינסטינקט המיידי למחוק אותן, ובמיוחד את ההודעה בה ביקשת ממנו להפסיק להטריד אותך.

4.      אם יש בידייך טלפון חכם נסי (למרות שזה קשה) להקליט או לצלם סרטון ברגע של עימות. יבוא יום ויתכן שתזדקקי לזה כשהוא יכחיש הכל... הלוואי ולא היינו צריכות את הטיפ הזה... אבל גבר מטריד מן הסתם יחשוב פעמיים וילמד להיזהר בלשונו ובמעשיו אם ידע שהוא עלול להיות מוקלט או מצולם.

5.      לא כל אחת מסוגלת, ויש לכך מחיר כבד, אבל אם את אמיצה דייך בכדי לחשוף פרשיה כזו, קחי בחשבון את כל ההשלכות. את עלולה לאבד את העבודה שלך (אם הוא הממונה עלייך סביר שאת תהיי זו שתלך הביתה ולא הוא), את עלולה למצוא את עצמך לגמרי לבד, ושמך יוכפש. זכרי שחברייך, אפילו הטובים ביותר, אלה שסיפרת להם ושיתפת אותם וסמכת עליהם וגם אלה שאמרו לך שחוו דברים דומים, רוב הסיכויים שימלאו את פיהם מים ברגע האמת. זה מצער אבל זו עובדה. מרבית האנשים מפחדים מעימותים שכאלה ובוחרים באפשרות הנוחה של לשבת על הגדר ולא לנקוט עמדה.

6.      אם יש לך ילדים (בנות, ולא פחות חשוב גם בנים) הראי להם את הפוסט הזה.

7.      לכל השואלים מדוע מרבית ההטרדות לא מדווחות למשטרה, בדיוק בשבילכם מצורף הפוסטר הבא (כל הקרדיט לשלומית הברון).   

צילום: יעל ברזילי

"הזדמנות מעניינת", אמרתי, ואישרתי הגעה למפגש בלוגרים אינטימי עם שלי יחימוביץ אליו הוזמנתי. "לשאול שאלות מטרידות ואחר כך לכתוב על כך פוסט", חייכתי, וכבר דמיינתי גם איך אקרא לו, "הי שלי, כאן היועצת הגנטית"… שמחה על הבמה שניתנת למילים הנכתבות ברשת, מצאתי עניין בהזמנה הזו, ודווקא משום שלא חשבתי להצביע לה, תוהה אם תצליח לשכנע אותי במפגש אישי שכזה. לאחר מכן נודע ש"המפגש האינטימי" הפך לכנס רב משתתפים, ונוהל "שאלות מטרידות" בוטל והוסב להאזנה בלבד, ולכן ביטלתי. לשמוע את שלי מדברת אפשר גם בטלוויזיה. אבל כבר למחרת הופתעתי לראות הזמנה חדשה, והפעם למודי ניסיון, הודגש שמדובר במפגש אינטימי באמת, עם ציפי לבני, ועם מקום לשאלות.

אתחיל עם גילוי נאות – בבחירות הקודמות, בימים שהאוויר היה מבושם בריחו הטוב של הסיכוי לשנות, הצבעתי לציפי לבני. אני מודה שעצם היותה אישה עבד גם עלי. הפעם לעומת זאת, התחושה הכללית היא של חוסר ברירה. ובדרכי לפגישה בתל אביב התרוצצו במוחי שאלות. במידה וציפי לבני תצטרף לקואליציה בממשלה הזו, האם קולה ישמע? האם היא תצליח להשפיע בנושאים המדיניים הקרובים לליבה? והאם היא תשכיל לפעול גם בנושאים אחרים? שהרי מתפקידו של פולטיקאי לקדם את טובת אזרחי המדינה, גם בנושאים שפחות מדברים אליו, ובל נשכח שגם מהאופוזיציה ניתן לעשות הרבה.

"לא צריך לחכות עם העניינים החברתיים עד שיהיה שלום", אומרת ציפי לבני, ומוסיפה "תפקידה של המדינה לספק את צרכי הפרט הבסיסיים" ומצטטת את חמשת המ"מים של ז'בוטיסקי – הלוא הם מזון, מעון, מלבוש, מרפא ומורה – ובהינתן לי זכות הדיבור, בדיוק בכך אני בוחרת לפתוח, "אני רוצה לדבר לרגע דווקא על המ"ם הרביעי"…

אני יודעת שהעניין לא פופולרי כמו הנושא המדיני (גם הוא במ"ם, אגב), והוא גם לא יוקרתי, אבל אני רוצה לדבר על מערכת הבריאות הציבורית, ועל המקצוע שלי כסמל בתוכה, והמצוקה הפוליטית שחונקת אותו.

נתחיל עם הידוע – כולנו שומעים על ההתפתחות האדירה של מדע הגנטיקה בשנים האחרונות וגם על האפשרות לריצוף גנום שלם (זהו סך כל החומר התורשתי שלנו) שלמעשה כבר קיימת, ובעתיד הלא רחוק תהיה בוודאי זמינה לכל אדם, והמידע הצפוי להתקבל מבדיקה כזו (המשלב יתרונות ומגבלות כאחד) יהיה חסר תקדים בהיקפו ובהשלכותיו. נוסיף לכך את העובדה שבארץ ישראל מבוצעת כמות הבדיקות במהלך הריון הגדולה בעולם, ונבין לבד שיש להיערך לצורך ההולך וגובר של אנשי מקצוע, כאלה שיכוונו את הציבור נכונה במבוך הבדיקות הללו, לפני, וגם אחרי ביצוען.

ונעבור לפחות ידוע – החוליה במערכת הבריאות שזהו תפקידה בדיוק – לתווך בין הנבדק לבין הסוגיות הרשומות לעיל – היא היועצת הגנטית (הכתוב בלשון נקבה שכן העוסקות במקצוע זה בארץ רובן ככולן נשים). היועצת הגנטית מסבירה, מספקת מידע עדכני, ומסייעת בקבלת החלטות לפרטים או למשפחות בסיכון למחלות תורשתיות שונות. ליועצת הגנטית תואר שני (לפחות) בגנטיקה של האדם ויעוץ גנטי, הכשרה מתאימה של 7 שנים (לפחות), והכרה ממשרד הבריאות לעסוק במקצוע בריאותי פארא-רפואי זה.

כדאי לדעת שליועצים גנטיים במדינות מערביות אחרות בעולם אפשרויות תעסוקה נרחבות, אם במרפאות ואם במעבדות השונות, ובכל תחום רפואי קיים, הן בבתי החולים הן בקהילה והן במחקר, ובכך ניתן מענה לעומס העולה של פניות הציבור בנושא זה. בארץ שלנו לעומת זאת, מקצוען של היועצות הגנטיות נמצא בסכנה קיומית של ממש. אפשרויות התעסוקה מצומצמות ביותר, אין אפשרויות לקידום, וישנן מגבלות נוספות הפוגעות ביכולתה של המערכת לספק את המענה הנדרש ממנה. לראייה, לקביעת תור לייעוץ גנטי בקהילה עבור מרבית המקרים שאינם דחופים, נדרשת המתנה של מספר חודשים עד שנה. נכון מאד, הפער בין הרצוי למצוי, דווקא כאן, הוא בלתי נתפס.

אבל זה מה שקורה כשהמושכים בחוטים הם לא אחרים מאשר בעלי האינטרסים עצמם. הרפואה הפרטית משגשגת ולא בהכרח רואה את טובת האזרח לנגד עיניה, וכך, במקום ליהנות מהזכויות הבסיסיות המגיעות לנו על פי חוק, הופך השימוש בביטוח המשלים או הפרטי להרגל (ומה עם כל אלה שידם אינה משגת?…). "אין שר שלא יכול, יש ראש ממשלה שלא רוצה" אומרת ציפי לבני. וכאן אין לנו בכלל שר בריאות, ואין דין ואין דיין. אם שר הבריאות הוא למעשה ראש הממשלה, משמע ששני התפקידים כלואים בגופו ובנפשו של אדם אחד ונראה שהם מפריעים מאד זה על תפקודו של זה.

לשמע הדברים ציפי לבני עונה לי בכנות, ואני דווקא מעריכה זאת, במיוחד ערב הבחירות, שנושא הבריאות לא כל כך קרוב לליבה. פעם ראשונה בחיי שמזדמן לי לשוחח ישירות עם פוליטקאית רמת מעלה, ואני נוכחת בקושי להסב את תשומת לבה לנושא שאינו מדבר אליה, חשוב לדעתי ככל שיהיה. לא הגעתי לפגישה הזו עם ציפיות גדולות וגם לא יצאתי ממנה עם כאלה, אבל ברורה לי זכותו של המ"ם הרביעי שיועלה גם הוא לדיון. העייפות המובנת ניכרת מציפי לבני בדקות האחרונות של לפני כניסת השבת, ואני מוסרת לה את המעטפה שהכנתי עם חומר קריאה נוסף, אותה היא מקבלת ברצון. ובנימה אופטימית זהירה, עם ההצעה לגייס למשימה את חבר הכנסת מאיר שטרית הנמצא במקום החמישי ברשימה שלה (הוא יוזם חוק המידע הגנטי התשס"א), הסתיים המפגש כולו.

ולי לא נותר אלא לשמוח על ההזדמנות שנפלה בחלקי להניח אותו, את המ"ם הרביעי, ולו לרגע קט, על השולחן. ואם הבמה הרגעית הזו תסייע להכרה בחשיבותו, ולפסיעות קטנות קדימה, בפרט בנושא האומלל של היועצות הגנטיות בישראל, דייני. אין לי ספק שקיים צורך מיידי לנקות ולאוורר את הארונות, לעשות סדר במדפים, לטהר אותם מבעלי האינטרסים, ויפה שעה אחת קודם. אזרחי מדינת ישראל עוד יודו לציפי לבני על כך.

אז זה התחיל עם שלי ונגמר בציפי. ולא ניפרד בלי פניה מחוייכת לשלי יחימוביץ'. אמנם כל אחד הוא קול קטן אבל כולנו יחד קול איתן. לא שאני משלה את עצמי בכוחו האלקטוראלי של פוסט אחד, קל וחומר פוסט שכתבתי אני, אבל זה מזכיר לי את הטקסט שאמרה ג'וליה רוברטס בסצנה הבלתי נשכחת מהסרט אישה יפה: טעות גדולה שלי. ענקית. אני צריכה ללכת להצביע עכשיו. ואני בוחרת בציפי.

Shop assistant: “Hello, can I help you?”
Vivian: “I was in here yesterday, you wouldn't wait on me.”
Shop assistant: “Oh.”
Vivian: “You people work on commission, right?”
Shop assistant: “Yeah.”
Vivian: “Big mistake. Huge. I have to go shopping now.”