מהגיגיה של סטודנטית ממוצעת

הייתי אמורה להיות בשיא של חיי. לסיים תואר ראשון, לטוס לחו"ל לשנה הכל כבר מתוכנן, מצאתי לי בנזוג שהייתי בטוחה שהוא האחד, פתחתי עסק קטן למכירת עוגות מעוצבות, הכל היה נראה כל כך אופטימי.

אז הבנתי שיש בעיה, אם אני רוצה לטוס לחו"ל לשנה אני חייבת לסיים את התואר השנה, רק שהסתבר ששינוי בתוכנית הלימודים הוביל אותי להיות מאלה שחייבים עוד סמסטר. אז הבנתי שהטיסה תידחה בשנה, שזה בעצם אומר שהקריירה שלי תידחה בשנה (הייתי אמורה לטוס לעבוד).

אז בתחילת השנה, דוד שלי נפטר בפתאומיות משבץ מוחי, חודשים ספורים אחר כך סבתא שלי נפטרה והיום קיבלנו את הבשורה המרה שגם סבתי השניה נפטרה. על כל זה, גילו אצל אמא שלי גידול, לא ברור אם סרטני, אבל די רציני, שצריך להוציא בניתוח גדול שיכלול אשפוז יחסית ארוך, ושחס וחלילה ענייני הבריאות לא יעברו על סדר היום אחותה של אמא שלי מתמודדת עם סרטן אלים במיוחד שהתחיל לשלוח גרורות לריאות שלה. 

כבר התחלתי לחשוב על לפרוש מהלימודים ולפרוש מהחיים, אבל היה לי את החבר שהחזיק אותי קצת למעלה. לפני חודש בחרתי לשאול אותו למה מערכת היחסים שלנו לא מתקדמת והתשובה שקיבלתי הייתה שהוא ניסה באמת, אבל פשוט הוא לא הצליח להתאהב בי. לצערי זה הגיע אחרי חצי שנה של זוגיות שהייתי בטוחה שהיא מאושרת, וזה קרה אחרי שאני שאלתי אותו ולא להיפך. אז עכשיו גם את נקודת האור הקטנה הזאת אין לי.

העסק הקטן שלי, מרוויח לי מעט מדי כסף, ולכן קשה לי להחזיק את עצמי. אני מרוויחה בשביל שכ"ד וזהו שום אקסטרות מעבר ולפעמים גם את זה אני לא מצליחה להרוויח. רק אם אני אחליט שאני הופכת את העסק למשרה מלאה אני אצליח להרים את עצמי כלכלית. הבעיה היא שזה אמור להיות עסק צדדי לעיסוקים "הרציניים" שלי. הבעיה שהעיסוקים הרציניים שלי לא מאפשרים לי שום רווח כלכלי, נטו רווח פוליטי, שגם אותו אני מתקשה להרוויח בגלל הנסיבות.

הלוואי והייתי יכולה לעצור הכל ולחכות שכל החרא הזה ייגמר, בעיקר לחכות שאמא שלי תחזור לעצמה. אבל העולם ימשיך גם בלעדיי. אני כבר חודש ומשהו לא הייתי בלימודים ואני יודעת שזה יפגע לי בציונים, אם בכלל יאפשרו לי לגשת למבחנים. אני ממש מנסה להתרכז בדברים אחרים, לאפות גם אם אין הזמנות ומכירות, אלא סתם בשביל החברים והכיף אבל לפעמים גם בשביל זה אין לי חשק. אני גם יודעת שאם אפסיק לעבוד לחלוטין אז לא יהיה לי איך לשלם שכ"ל ושכ"ד ואני לא יכולה להרשות את זה לעצמי בכלל, למרות שאני ממש רוצה לעצור את החיים עד שהכל יעבור.

2015 עוד לא נגמרה אבל לבנתיים היא מלאה בנפילות ודברים רעים. אני ממש רוצה שהשנה הזאת תיגמר כי מכל כך נמוך אפשר רק לעלות, ואני מקווה שבאמת בשנת 2016 הדברים ישתפרו.

אני מתקשה בימים האחרונים למצוא את הכוחות להמשיך. אני צריכה לעבוד וללמוד, אבל פשוט לא בא לי. בא לי להישאר במיטה ולא לצאת ממנה עד יעבור זעם. אני מקווה שהכוחות יחזרו אלי איכשהו, אולי אם אמצא נקודת אור בכל החושך הזה, אבל אני מנסה לחפש אותה ופשוט לא מוצאת.

אז לבנתיים אני ממשיכה, קצת כמו רכב בניוטרל, מתדרדרת בירידה, זזה מכוח האינרציה, כי אין מה לעשות, אבל מרגישה קצת כמו זומבי.

מקווה שכל זה ייגמר בקרוב