הוא עולה וגועש בי , צף אל פני הקרקע מן העולם שמאחורי מוחי . אני במכונית . ילדה קטנה וצנומה , מצטופפת בין אחיי הגדולים לבין אחי הקטן . אמא מזכירה לי שאם מגיעה משטרה אני צריכה להתכופף , אך אני מפריעה אותה באמצע המשפט , עונה לה "אני יודעת" . עברו מספיק פעמים כאלו במכונית כדי שילדה קטנה שכמותי תזכור את הכלל . אבא נוסע מהר . אני כבר לא זוכרת לאן נסענו ובאיזו תקופה , אבל אני זוכרת שפחדתי . פחדתי כל כך מהמהירות . הסתכלתי דרך החלון בעוד אני יושבת על ברכיו של אחי הגדול , בוהה באימה בכביש הנדמה כעף מתחת למכונית . למרות המהירות הרגשתי שהנסיעה נמשכה נצח . ביקשתי מאבי שוב ושוב שיאט , אך אחיי הגדולים עוצרים אותי ומזכירים לאבא כמה מכוניות הם כבר עקפו . אבא לא עונה . זה הרי משחק עבורם , בעודי משותקת מפחד ומאיבה . במשך השנים למדתי לקבל את זה . למדתי שאם אבא נוסע מהר , הוא כנראה כועס , ואסור להתערב . אסור להעיר . פשוט לשבת בשקט ולהסיח את דעתי עם המוזיקה הבוקעת מן האוזניות . 

לא יודעת למה נזכרתי בזה פתאום .