את עולמך הפעוט ביד רכה אשא
כדי שתמיד תרגישי, שאני היא התקווה
את חום גופך אשמר
כדי שבפעם הבאה יהיה מה שישאר
את דמעותיך המרות אנגב עד שאשקע
כדי שאולי אותי תצילי בפעם הבאה
כי אשת אשכולותיי,אני את עצמי איבדתי בלי די
אך אני משאיר לך צוואה-להמשיך את חיי בלעדיי
את זעקתך ליבי שומע
את כאבך אני גומע
אך הביני-שאין עוד מקום בעולם
לבן אדם שהוא כבר לא כמו כולם
את שעות הערביים רואים מול החלון מתנפצים
ואני נזכר בימים היפים
שבהם היית שלי
והיום, את רק עוד זיכרון ששוכן אצלי.