אני מעדיפה חתולים, הנה אמרתי את זה

הכי קלישאה- רווקה תל אביבית בת 30+ עם חתול. בכל קלישאה יש משהו נכון

אז האמת שעומדת מאחורי זו בעיני, היא שחתול הוא חיה נשית וכלב גברית

יש משהו כל כך נשי בחתול, מעבר לתנועה הפיזית 

בחירת חיית מחמד מייצגת בעיני את סוג הזוגיות שאנחנו מעדיפים

רובנו קונבנציונאלים משמע חתול או כלב

כלב זו חיה מדהימה ופרטנר מופלא וכל חיי היו לי כלבים עד שאימצתי את החתולה הראשונה שלי דרכה הבנתי כל כך הרבה על הצורך שלי באהבה.

התכונות הבולטות של הכלב הן- נאמנות עיוורת, אהבה ללא תנאים, סלחנות, צייתנות, התמסרות טוטאלית לבעלייהם, כל אלו תכונות מופלאות. חלקן מוטמעות בי, את חלקן אני מקווה באופן זה או אחר למצוא בבן הזוג שלי

אך לא מפתיע שגברים מחוברים יותר לכלבים מאחר ומרבית הגברים מחפשים את המכלול הזה בזוגיות.

חתולים לעומתם זה עולם אחר לגמרי - הם לא צריכים את הבעלים שלהם על מנת להתקיים , הם נאמנים למי שמוכיח להם אהבה, הם טמפרמנטים, הם קשים לאילוף, אין בהם את הצורך לרצות, הם מרגישים כשווה בין שווים והתכונה שאותה אני מעריצה בהם יותר מכל היא הבחירה.

חתולים בוחרים כל יום מחדש בבעלים שלהם, זה לא ברור מאליו שחתול ישאר איתך אם אתה היחס שלך אליו הוא רע, הוא לא תמיד במוד של פינוקים, הוא דורש מאמץ מצדך כשם שהוא מתאמץ שתחבב אותו.

ייתכן שמי שלא אוהב חתולים יגיד שזו בדיוק הסיבה למה כלבים עדיפים. אבל לא אני. בעיני הבחירה המודעת הזאת, כל יום באם ללכת או להישאר. האם להתמסר או להתקשח, האם לאהוב או לא , היא מדהימה. 

גם אני רוצה לבחור ככה. אני רוצה לבחור כל בוקר להתאהב, בבן זוג שלי, בעבודה שלי, בחיים שלי לדעת שאני נאמנה לא כי זו הציפייה ממני, לא לקחת שום דבר כמובן מאליו - כי אין דבר כזה. שום דבר לא מובן מאליו.

 אני גם רוצה אתגר בחיים שלי. אני לא מעוניינת שיחכה לי בבית מישהו שירקוד לקפריזות שלי. אני צריכה שיציבו לי גבולות, כי אני מאבדת אותם מאוד מהר ויותר גרוע מתרגלת. אני רוצה מישהו שיעשה את הבחירה בי כל יום מחדש. ויגרום לי לרצות להתאמץ בכדי להשאיר אותו קרוב.

אני ללא ספק אישה חתול