אני לא זוכרת מתי הרגשתי ככה בפעם האחרונה.

המילה היחידה שאני יכולה לחשוב עליה בהקשר הזה היא חשמל.

שעת לילה מאוחרת, בבר הקבוע, עם חברים חדשים, הוא הצטרף אלינו להפתעת כולם. גובה ממוצע, משקל ממוצע, פנים נאות.

"אז מה שלום הקטנה?" "אתם מתחתנים מתישהו?"

ישר סומן על עליו איקס, לא מכניסה ראש בריא למיטה חולה.

המוזיקה מנגנת והגוף זז וצ'ייסרים עפים באוויר. ושמתי לב שאני גבוהה ממנו על עקבים אז הורדתי נעליים, כי ככה היה יותר נוח לרקוד.

המוזיקה נכנסה למוד רגוע וגם אנחנו והשיחה זורמת, על החיים, על ילדים, על זוגיות וזה כאילו כולם נעלמו מהחדר והבר החשוך שלנו הואר בחשמל שאנחנו מייצרים. והתחילו כבר להרים את הכיסאות מסביבנו וזה רק החבורה הקטנה שלנו נשארה ומבחינתנו זה רק הוא ואני ואנחנו עפים והשיחה מדהימה וקולחת ואינטימית.

ידיים נוגעות לא נוגעות בירך, בגב, בצוואר

ואף אחד לא עושה שום צעד מעבר לזה, פשוט כי לא.

"אני מת לנשק אותך..." 

"אם אני אגיד לך כן, אני עוברת על כל החוקים שלי" (גבר תפוס, בבר הקבוע, מול אנשים שאני מכירה)

"את עוברת על החוקים?!  לא נגעתי באף אחת אחרת מאז שאני איתה ועוד מול החברים שלי, שמכירים את הסיפור שלנו.

"לא אמרתי לא.."

והוא נישק אותי ואני אותו ועכשיו זה באמת הרגיש לבד, עד שיד מוכרת נגעה בנו וצעקה השתחררה, "באיזה קטע?" 

ואיכשהו זה לא שינה לנו ולא יצר בנו צורך להתנצל. ארזנו את עצמנו אל האוטו ואליי לדירה

"אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה?" שאלתי למען ההגינות

"אין משהו שרציתי אי פעם יותר"

והגענו למיטה שלי , מתנשקים בלהט ובתשוקה ובחיות והבגדים ירדו לאט, לא בחשש אלא במעין נסיון למשוך את הרגע

"מתי דאגו לך ופינקו אותך לאחרונה?" אני שואלת בחיוך 

"עניין של שנים, אני מניח"

בער בי לפנק אותו, לגעת בו, להדליק אותו, היה בי משהו שרצה לפצות אותו על המלכוד שבזוגיות ללא אהבה, ללא תשוקה

היה בי משהו שרצה שהוא ירצה להישאר, שהוא ירצה להמשיך את הלילה  ואותנו

והבוקר הגיע אלינו והגיח מבעד לתריסים והמציאות של יום חדש חדרה אלינו והילדה עוד מעט מתעוררת ומישהו צריך לקחת אותה לגן

והשאלה אם להתקלח או להישאר עטוף בריח שלי עולה ואין תשובה באמת טובה לזה, כי שתי האופציות דורשות הסבר בבית.

ולא בא לנו לצאת מהמיטה ומהחיבוק הזה ומהזיעה שלנו. אבל חייבים

הוא נכנס להתקלח קורא לי לעוד גיפוף גנוב ואנחנו לא יכולים להפסיק להתנשק

הוא התנגב והתלבש ועמד בדלת בחיוך ממיס, " אני רוצה עוד...אני לא רוצה שזה יהיה חד פעמי"

גם אני רוצה עוד, אני רוצה עוד ממנו, אני רוצה עוד מהחיים שלו, מהנפש שלו, מהגוף שלו

והשפתיים שלנו והידיים לא מצליחות להפסיק."אני רוצה שלא תפסיק לחשוב עליי" אני משחררת בשקט הוא צוחק "גם אם הייתי מנסה אני לא אוכל להוציא אותך מהראש שלי"

ועכשיו הוא בחלומות ובערות ובפחד מהעתיד לבוא ואני יודעת בכל רמח אבריי שלא תהיה לי את היכולת להגיד לו לא כשהוא יתקשר בתחילת השבוע

ואני יודעת שזה מתכון לאסון ויש בי רצון שהוא לא יתקשר יותר ולא יבוא ושזה יהיה חד פעמי

כי אני יודעת שאני מכינה את הלב שלי להתרסקות ואת השבתות שלי לבדידות, אבל אין משהו שאני רוצה יותר שלשמוע אותו שוב