"מה 1:21 בלילה?!" אמר "ממבו" בעודו מנסה להשאר ער כדיי לכתוב את הפוסט.

אתמול חזרנו לביצפר. בוהו, זה היה כ"כ מבאס.

שלוש שעות ראשונות - תולדות האמנות. כמה שזה יכול לשעמם.

את השעה החופשית שביליתי עם "הגיר" ו"לא גותית" בחוץ עד שנמאס והחלטנו להכנס.. ישבתי עם כמה חבר'ה בפנים ופתאום טלפון מ"ג'יימי". חייכתי כשעניתי לה. היא ביקשה ממני לברוח ולבוא לעזריאלי לפגוש אותה ואת "קפטן אפריקה" אבל לא יכולתי, קבענו לחגוג ל"הגיר" 17 בערב. היא הבינה.

שלוש שעות של היסטוריה היו אחלה השלמת שעות שינה.

בסוף היום חיכיתי עם "אולאלון" ו"הגיר". "אולאון" קבעה ללכת עם "גשם בלתי נראה" הבייתה, אני רציתי לדבר עם "גשם בלתי נראה" על הנשיקה ול"הגיר" סתם משעמם בחיים.

אז חיכינו וחיכינו מה שנראה כמו נצח. "גשם בלתי נראה" דיברה עם המורה להיסטוריה, כמה זמן אפשר להישאר בחיים בשיחה עם מורה? תמיד אמרתי שהיא מיוחדת.

כשהיא יצאה ביקשתי ממנה לבוא שנייה החוצה לדבר. רציתי בעיקר לוודא ששנינו בסדר עם הנשיקה ההיא ושזה לא יפריע לנו אבל היו עוד כמה דברים.. שנשכחו לי מהראש בשנייה שהתחלתי לדבר. מתאים לי.

היא הסבירה שהיא הייתה ממש ממש ממש שיכורה ושהיא בכלל שכחה את זה עד שהזכרתי לה. וכך מתנפצת האשליה שבכל זאת הייתה לנשיקה הזאת משמעות מינימלית... :,[

"רק רציתי לוודא שהכל בסדר.." אמרתי.

"כן.. אני מצטערת." היא ענתה.

באתי להכנס פנימה אבל אז היא הזכירה את "קפטן אפריקה" ושאלה מה בכלל הוא רוצה ממנה. הרמתי ידיים בתנועת 'אני חף מפשע' ואמרתי שאין לי מושג אבל ביקשתי ממנו שלא יגיד לי כלום ממה שהוא מגלה ושאני לא רוצה לשמוע מילה.

"ב..סדר..." היא אמרה ונכנסנו פנימה.

וואו איזו שיחת כיתה ט' גודאממיט. לפעמים צריך לתת לי איזו כאפה שתכניס אותי למקום שפוי. עד עכשיו אני לא זוכר מה רציתי לאמר לה.. -_-"

אני ו"הגיר" עלינו לחדר עריכה לפגוש את "הבוס", "מיס סליחה" ו"אווצ'י גירל" שעבדו על הסרט שלהם.

הם הראו לנו קטעים ערוכים שיצאו ענק ונתתי כמה עצות שהוכחו כמועילות. שמחתי לעזור.

התקפלנו משם בסביבות 5:00 וקבענו להפגש אצל "הגיר" ב8:00 ולעשות קצת שמח.

אני, "הגיר" ו"הבוס" רצינו ללכת לאכול במושבה ואז ישר ללכת אל "הגיר". התקשרתי להודיע את זה לאמא שלי שפקדה עליי לחזור הבייתה ללמוד אינדוקציה. קיבינימאט...

אז חזרתי וחרשתי איזה שעה וחצי.. מה שכן, אמא שלי הייתה נחמדה והכינה ל"הגיר" בראוניז להערב. ספוגות ברנדי 40%! יאמ! :]

יצאתי במונית נודף ממתמטיקה. הצלחתי להתעודד עד שהגעתי לשם.

"הבוס" ו"הגיר" היו שם, הם שיחקו מאריו 64! קלאסיקה! מייד השתלטתי על השלט והשגתי ל"הגיר" כמה דברים. איזה כיף לשחק במשחק כזה.. וואו שנים לא נגעתי בו.

"חלום מכונף" התקשר מאילת לאחל ל"הגיר" מזל טוב. איזה כלי.

"סימור" בא והמשכנו לשחק עד ש"אווצ'י גירל" ו"מיס סליחה" הגיעו. ת'אמת, המשכנו לשחק גם אז אבל עברנו לבאנג'ו טואי, משחק ל4 שחקנים.

לבנות נמאס ממש מהר אז החלטנו לרדת על האוכל. היו שתי עוגות, את הבדנדי-בראוניז שלי ודיי הרבה חטיפים. התמלאנו עד אובדן שפיות ותהינו מה נעשה.

ל"הגיר" היה עותק DVD צרוב של "הנסיכה מונונוקי", הסרט האהוב עלי ולא רק, גם "אווצ'י גירל", "סימור" ו"מיס סליחה" לא ראו אותו. אז ניסיתי בכל הכוח לשכנע את האנשים לראות אותו אבל התנגדות מצד "הבוס" ו"הגיר" הקשתה את המצב.

אז ראינו קצת חברים ופיוצ'רמה עד שנהיה ממש מאוחר ופתאום "הבוס" גם רצה לראות ו"הגיר" לא התנגד.

צהלתי כשהבאתי את הדיסק.

כיבינו את האור והתחלנו לצפות. הקטע בסרט הזה הוא שהוא נהיה טוב יותר כל פעם שאתה צופה בו. פעם ראשונה הוא מלא פרטים קטנים שאי אפשר לשים לב אליהם כי מרוכזים בעלילה, ככל שיודעים את העלילה יותר אפשר לשים לב לרמזים, לסאונד-טראק האדיר ולציורים השולטים. תאמינו לי, זו הייתה הפעם ה13 שלי.

באמצע הסרט עשו כמה הפסקות שירותים ושטיפת עיניים. לראות סרט בלילה יכול להרדים, אלא אם כן אתה מעריץ ענק של הסרט, כמוני, ובמקרה הזה רק מתעוררים יותר.

במהלך ההפסקות "הבוס" אמר לי שאני צודק ושהסר באמת יותר טוב בפעם השנייה שרואים אותו. "חכה לשלישית." עניתי בקריצה. נכון אני דפוק? :]

ואז קרה משהו איום. בשיא הסרט הDVD התחיל לקפוץ ולא לעבוד כמו שצריך. התחלתי לדאוג. כשהבנתי שהסרט לא ימשיך איבדתי את שמץ השפיות שנשארה בי. פשוט הלכתי לחדר המקביל, התקפלתי בתנוחת אנימה ושרקתי לעצמי את הסאונד-טראק. כל החברים שלי התפקעו מצחוק אבל אני, אני לא האמנתי שאני לא אראה את הסוף! רק אז הבנתי איזו אובססיה פיתחתי לסרט הזה, אשכרה הייתי מדוכא כי אני שכנעתי אנשים לראות את הסרט הכי טוב בעלום ולקבל רושם מוטעה כי הוא נפסק בקטע השיא! הרגשתי שהרסתי להם את הסרט, כי אי אפשר לראות אותו שוב מהסוף בלי האווירה של ההתחלה ואי אפשר לראות שוב את ההתחלה בלי להבין רמזים שלא אמורים לקלוט! הרס!

"הגיר" ו"הבוס" רק התבדחו על חשבוני כשהם ראו איך אני יוצא מדעתי. בדיחות שנונות מאוד וקשורות לסרט שהיו אמורות לעודד אותי, יאמר לזכותם, אבל בכל זאת מאוד התאפקתי לא להכותם עד זוב דם.

עזבנו את ביתו של "הגיר" בסביבות 4:00 בבוקר והלכנו הבייתה. הליכה של בערך 40 דקות עד שהגענו להתפצלות. קיללתי כל הדרך ביפנית.  

בפניה לבית של "אווצ'י גירל" אמרתי לכולם ללכת איתה ושאני אסתדר לבד. "אני מעריכה את זה!" היא אמרה כשנופפתי להם לשלום והדלקתי את האייפוד.

הגעתי הבייתה דיי מאוחר, או ליתר דיוק - מוקדם. השארתי לאמא פתק שאני לא הולך לביצפר ושלא תעיר אותי.

הלכתי לישון.

היא העירה אותי ב12:00, דווקא נחמד מצידה לחכות, כי היא רצתה שאני אלמד. היא לא הרפתה ממני עד שסיימתי את כל תרגילי האינדוקציה בספר המיקוד.. טוב, לפחות עכשיו אני יודע חלק מהחומר. "אינדוקציה יכול להיות נחמד דווקא." אמר "ממבו" והלך להקיא.

כשלא נשארו עוד תרגילים ברחתי למחשב עד ש"הגיר" הגיע מביצפר. קבענו להפגש אצלי לפני שנלך לאוניברסיטה. כך היה.

"הגיר" הביא לי את המתכונת במתמטיקה - 100. יאי. המתכונת שכל הכיתה עשתה יחד.. ממש מפתיע. את הציון שלי באנגלית הוא לא הצליח להשיג כי המורה רוצה "לדבר איתי", כדאי לה שיהיו לה דברים טובים להגיד כי אני רק מחכה לתירוץ המתאים כדי לסקול אותה במגוון חפצים דוממים. הבתזונה.

נסענו לאוניברסיטה, הגענו בזמן לשיעור - כבר הישג. התיישבנו וחיכינו.

מסתבר שהיום הוזמן מרצה אורח, שהגיע על אופנוע. חע, בחור צנום בסביבות ה50 לגילו עם שיער כסוף. כמה חמוד הוא היה כשהוא הניח את קדסת הבייקר הכשוח שלו על אחד המושבים והתחיל להרצות.

היה ממש מעניין. הרצאה על הנדסה גנטית בצמחים ומזון. אני נהנתי. "הגיר" לעמות זאת, שהלך לישון אתמול ב-4:00 בלילה ובכל זאת הלך לביצפר, כמעט נרדם. באסה לו הייתי אומר.

חזרנו אלי הבייתה, התלבשנו לאימון ויצאנו.

איזה אחלה אימון היה! ממש אדיר! אני חושב שכבר חודשיים לא שיחקתי כל כך טוב. לא הפסדתי אף משחק!! אפילו לא כששיחקתי עם "הבוס" נגד "הגיר" ואחי! האהא! היה ממש שולט..! D=

אני ו"הבוס" חזרנו אלי הבייתה ושיחקנו פוקימון עד מה שחשבנו שהיה 11:00 ובעצם היה 1:00 בלילה. "הבוס" בדק את השעה בשעון העילג שלי, הוא לא הבין שהעובדה שאני לא לובש אותו ואני משאיר אותו זרוק על השולחן מעידה על משהו? -_-"

אז כן, עכשיו 2:13 בלילה ומחר יש ביצפר.

נראה לי שהגיע הזמן ללכת להתקלח ולישון, לא?

עד כאן להיום.

לילה טוב,

ממבו ג'מבו.