יום חמישי היה אחד הימים הטובים שחיוויתי, למרות שזה היה יום השואה... אבל בעצם הייתי מבואס בבוקר והתחיל להיות טוב אחרי חצות אז זה כבר נחשב יום שישי ואני לא פושע. =X

אז ככה,

אמא לא הרשתה לי ללכת לביצפר. היא העדיפה שאני אשאר בבית ואלמד מתמטיקה... ולצערי כך היה.

אבל זה לא מה שביאס אותי. טוב זה גם, אבל זו לא הסיבה העיקרית לשם שינוי.

דיברתי עם "ג'יימי" באייסיקיו וגם בטלפון יום קודם. מהשיחה השתמע שהיא חושבת שזה לא הוגן שאני אהיה מאוהב ב"גשם בלתי נראה" ואצא עם מישהי אחרת במקביל. לא הצלחתי להסביר לה למה זה לא נכון, דברים כאלה מסבירים פנים מול פנים.

נורא העציב אותי שהיא חשבה ככה.

דיברתי גם עם "קפטן אפריקה" שאמר לי שאני חייב לעשות משהו כדי שהיא תבין אבל לא ידעתי מה לעשות. הוא אמר שאני לוזר אם אני נותן לזה לחמוק ושאני חייב לפעול.

מבולבל ועצוב פשוט ביזבזתי את היום. עד הערב.

צילמתי את עצמי מרוב שיעמום. אז הנה:

בערב "ג'יימי" שוב התחברה.

"ממבו.. אני חושבת שאני צריכה ממך חיבוק.."

"<חיבוק>"

"לא, לא כזה.. אמיתי."

"אבל.. אני לא מגיע... :,["

"אז תעשה שתגיע."

עשיתי.

בשנייה הזאת הייתי חייב להוכיח לעצמי שאני כן אותו בחור ספונטני שהייתי פעם ושאני לא לגמרי הלוזר הנמושה שהפכתי להיות.

עליתי על אוטובוס למודיעין ללא דיחוי, וזובי על העולם. זה היה הכי חשוב.

השעה 9:30, אני על האוטובוס מת כבר להגיע.

אז כן, מודיעין זה מין חור שכזה באמצע שומקום מסתבר. אבל היה שם סנטר, ולשם הייתי אמור להגיע כדי לפגוש את "ג'יימי".

אז ביקשתי מהנהג שיודיע לי מתיי אני הכי קרוב לסנטר ושם ירדתי.

התקשרתי ל"ג'יימי" ושאלתי אותה איפה אני. תיאור סביבה מתומצט הוביל למסכנה שאני אמור לרדת בירידה שמולי. אוקי.

ירדתי וירדתי. כשהולכים בלילה עם קפוצ'ונים כמו שאני לובש לא רואים הרבה, אבל ידעתי שהדמות שהתקרבה אליי זו היא.

עברתי לצד הנכון של הכביש, כשהיא קלטה שזה אני היא רצה אליי וחיבקה אותי. חזק.

"התגעגעתי כל כך." לחשתי לה.

"גם אני." היא ענתה.  

הלכנו לנו לפארק נחמד וירוק והתיישבנו על שולחן שכזה.

פשוט ישבנו ודיברנו על מלא נושאים, והיא הייתה כזאת חמודה ומדהימה ויכולתי פשוט לדבר איתה שם לנצח.

ואז היא אמרה:

"ו.. כן בקשר למה שדיברנו עליו היום.... אה בעצם עזוב.. שלא נהיה מדוכאים."

ואז אחרי וויכוח מרתק על האם במילה "מדוכאים" מבטאים את הא' או לא הבנתי שכן חשוב שנדבר על זה. ושעכשיו זו ההזדמנות שלי להסביר לה מה אני מרגיש.

אז ניסיתי להסביר את עצמי ויצא משהו בערך כזה:

"האהבה שלי ל"גשם בלתי נראה" זו לא אהבה שאני רוצה להיות איתה או שואף לזה או ככה.. זה.. משהו אחר לגמרי. קשה קצת להסביר את זה.. זה בגלל שכשהתאהבתי בה בכיתה ח' היא הייתה ילדה מאוד שונה ממה שהיא היום. ואחרי השנה בניו יורק, כשחזרתי, היא כבר לא ממש אותו בנאדם והמון תכונות שאהבתי בה נעלמו. אז בעצם אני כבר לא אמור לאהוב אותה יותר, סתם איזה פאק שמישהו השאיר את ה'מתג' דלוק בטעות.  גם כאמרתי שזה כן הפריע לי כשהייתי עם "מיס ניצוץ" זה ממש לא אותו דבר, כי כשהייתי עם "מיס ניצוץ" לא ידעתי אם "גשם בלתי נראה" רוצה אותי או לא, היא שלחה לי מסרים לא ברורים והייתי מבולבל. זה כבר מזמן לא כך. לא רק שהיא לא רוצה להיות איתי, אני גם לא רוצה להיות איתה כי זה יהיה רע לשנינו. אז אני באמת חושב שאם יצא לי להיות עם מישהי שמתאימה לי אני כן בסופו של דבר אתגבר עליה ואני לא חושב שזה ישפיע לרעה על שום קשר שעשוי להיות לי בעתיד. כי אי אפשר ככה, זה לא הגיוני שזה ימשיך לנצח."

אני לא יודע אם היא הבינה אבל נראה לי שכן גרמתי לה לחשוב.

התחיל להיות קר. כלומר, התחיל להיות לה קר. "לי דווקא נעים." אמר ממבו, הירושלמי עם הקפוצ'ון הירוק כשהוא התיישב לייד "ג'יימי" וחיבק אותה חזק.   

היא נשענה עליי וישבנו ככה כמה דקות טובות. ניסיתי לחמם אותה אבל עדיין היה לה קר. לא דיברנו אבל זה הרגיש הכי נכון בעולם, לא שתיקה מביכה אלא שתיקה מושלמת.

עד שאמרתי: "תגידי.. אם לא הייתי אוהב אותה... היית רוצה להיות איתי?" היא אמרה שהיא ממש לא יודעת ושהאקס שלה הכניס אותה לטראומה. היא הסבירה שלדעתה ייקח לה עוד הרבה זמן עד שהיא תוכל שוב לאהוב מישהו.

זה קצת ייאש אותי אבל הבנתי אותה.

המשכנו לשבת שם עד שהיא הבינה שממש כאב לי, כי ישבנו ישיבה מזרחית ולא הייתה משענת והיא נשענה עליי ואני חיבקתי אותה.. אוף הייתי מצייר לכם אבל אין פה פונקציה כזאת אז נדפקתם. קיצר, לא היה נוח, למרות שלא הודתי בזה.

אז היא פשוט קמה ואמרה שהולכים למצוא מקום נוח.

מצאנו איזו אבן לייד גשר עץ וישבנו עליה. התחבקנו ממש חזק כדיי להתחמם. זה היה כזה סרט.

"קפטן אפריקה" התקשר. אני אפילו לא זוכר מה אמרנו לו ולמה, הייתי במציאות קצת אחרת. היא דיברה איתו והתחילה לעלות על הגשר. היא 'רמזה' לי לעלות עליו מהצד השני ואז נפגשנו באמצע והתחבקנו. העברנו את הפלאפון מאוזן לאוזן מידי פעם. ליטפתי לה את הגב והיא נשענה לי על הכתף.

כשהשיחה התסיימה נשעננו שנינו על הגדר של הגשר והבטנו על הפארק מלמעלה (לא שהגשר היה כזה גבוה אבל חייבים להמשיך עם האווירה).

ומשם הכל קרה לאט לאט. הכי לאט שמשהו אי פעם קרה לי. לאט וכל כך יפה ומושלם.

עמדתי משמאלה, יד ימין שלי מחקבת חזק ומלטפת לה את הגב. אצבעות יד ימין שלה התחילו לשחק עם אצבעות יד שמאל שלי.

לאט לאט ליטפנו ושיחקנו עם הידיים. היא נשענה יותר על הגדר ונשענתי קצת עליה עם הראש. עצמתי עיניים והתמכרתי לתחושת היד המלטפת באיטיות את שלי.

מרוב שזה קרה לאט בהתחלה לא שמתי לב שלא רק אצבעות נגעו בי במשך השניות האחרונות. בעיניים עצומות ליטפתי לאט את מה שהתגלה כזוג שפתיים מושלמות. ליטפתי וכמעט לאט מידי היא התקרבה קצת עם הראש ומצאתי את האצבע שלי בפה שלה. קצת לשון, הרגשתי בעננים. כל מה שנאמר קודם נשכח, לא רציתי כלום חוץ מלנשק אותה.

התקרבתי קצת עם הראש במשך דקה שלמה. סופר איטיות עד שהאפים שלנו נפגשו. זו לא הייתה תנוחה מתאימה לנשיקה וגם פתאום התחלתי לחשוב אם היא רוצה או לא אז לרגע עצרתי.. נשארנו ככה דיי הרבה זמן. היא הפסיקה לרעוד מקור מזמן אבל רק אז שמתי לב לזה. רגע מושלם.

ואז כמובן מאילו שנינו התרוממנו קצת מהגדר, התחבקנו ממש חזק והתנקשנו. זה היה כל כך מדהים, מושלם, מרגש.. ממש סטייל דיסני רק עם יותר לשון.

הפסקה קצרה וחיבוק חזק. טלפון מאחותה. -_-"

שנינו גיחחנו כשהיא ענתה לשיחה. אחותה כבר חיכתה לה עם האוטו בסנטר. מבט לשעון -> הייתי אמור כבר להיות בבית. השעה הייתה בערך 1:30 אם אני זוכר נכון. וקרוב לוודאי שאני לא זוכר נכון כי ממש לא היה לי אכפת מה השעה הייתה.

היא סיימה את השיחה ואז אני קיבלתי טלפון מ"קפטן אפריקה". דיברנו על דברים, לא ממש זוכר.. "ג'יימי" נישקה אותי בצוואר תוך כדי אז לא יכולתי להתרכז. העברתי לה את הטלפון והייתי מספיק קרוב כדי לשמוע את "קפטן אפריקה" מבקש ממנה בצחוק לנשק אותי בשמו. שנינו צחקנו.       

השיחה הסתיימה והתנשקנו שוב.

היינו חייבים כבר ללכת.

ירדנו מהגשר מחובקים והתקדמנו לכיוון הסנטר. כל פעם שנמאס ללכת עצרנו לחיבוק ונשיקה שתמיד נפסקה כשנזכרנו שמחכים לה.

הגענו לסנטר, ראינו את אחותה באוטו. מאיפה שאני הסתכלתי זה נראה כאילו היא נרדמה על ההגה.

נשיקת פרידה לוותה בקריאות "איזה חמודיייייייים" מכיוון הסנטר. אשכרה סרט.

היא הלכה לאוטו ונופפה לי כשהיא התרחקה.

הזמנתי מונית והלכתי לסנטר. איזו פרחה שישבה שם עם החבר'ה שלה קראה לי, הנחתי שהם צעקו "איזה חמודיייייייים" (שמתם לב שזה אותו מספר י'ודים?) קודם כשהתנשקנו.

באתי. היא התחילה לשאול אותי שאלות כמו "אתה חדש במודיעין?" בלה בלה בלה. עניתי בקצרה כי כל פעם שדיברתי זה הוריד לי את החיוך מהפרצוף, ודווקא אהבתי אותו שם.

המונית הגיעה והתחלנו לנסוע חזרה לי-ם.

בדרך עצרו אותנו במחסום. "מאיפה אתם?" התחשק לי להנות קצת. "ירושלים..." אמרתי בקול צרוד ומפחיד כשהורדתי את הקפוצ'ון על העיניים. הבחור נבהל. "תעודות מזהות?" הפנתי אליו מבט. "אין.... רוצה כרטיס סטודנט?" "יש לך?" "ב...טח." אמרתי בקול מפחיד יותר מקודם והוצאתי את הארנק. שלפתי את הכרטיס והסטתי את המבט כדי שלא יוכל להשוות עם התמונה. כשהוא החזיר לי אותו הוא נראה ממש freaked out ונתן לנו לעבור. זה שיעשע אותי כל הדרך הבייתה.

הגעתי בערך ב3:00 והלכתי לישון.

אתמול התעוררתי ב10:00, יותר נכון העירו אותי ב10:00 כדי ללמוד מתמטיקה. בעע..

למדתי עד 1:00 עם המון הפסקות עצלנות באמצע. מי יכול להתרכז בכלל? חשבתי רק על "ג'יימי".

"הבוס" בא אלי קצת לפני האימון עם המאנגה של האלסינג שהזמנו מ"אמאזון"! יאייי המוווון מאנגה! הייתי מאושר!

ב2:00 הלכנו לאימון ושיחקתי ממש מעולה. היה לי הרבה יותר כוח פתאום. כיף. 

"הבוס" חזר איתי הבייתה ושיחקנו פוקימון עד הערב, כשהלכנו לסרט "למצוא את ארץ לעולם לא." התחיל ב10:00 ו"אווצ'י גירל" רצתה שאני אלך איתה לזה ואז שנלך יחד לעיר. לא היה אכפת לי, סינמטק - חינם. אז בפנאן.

היה דיי מעאפן לדעתי, "אווצ'י גריל" נהנתה כי היה ג'וני דפ ו"הבוס" נהנה לאדע למה. גם "הגיר" היה שם.. לא שאלתי אותו מה הוא חשב או שאני לא זוכר מה הוא ענה.

אני ו"אווצ'י גירל" הלכנו לעיר וסיפרתי לה עלי ועל "ג'יימי", היא הייתה מזה שמחה.

הגענו לכיכר החתולות וחיכינו ל"גשם בלתי נראה", "די" ו"יערית". עוד ילדה מהשכבה הגיעה, "צ'וקה" שמה. לא הכי מחבב אותה אבל הייתי נחמד, היא הגיעה ראשונה ואז הלכנו לקנות בוטנים כי נורא התחשק לי.

כל השכבה הייתה בכיכר. איזה מוזר וג'יפתי.

לא סיימנו את השקית ובמקרה ראיתי את "ניקס" בכיכר אז הלכתי ונתתי לו אותה. הוא לא הגיב אפילו, הוא סיפר לי באייסי היום שלקח לו שעה לזהות אותי. חעחע, מה הוא שתה..? P=

כשהחבר'ה הגיעו הלכנו לטרמינל וקנינו קייקלביץ' אפרסק. בעע.. אני היחיד שרציתי נקי אבל אף אחת לא הייתה מוכנה לשתות את זה. כנראה שבשבועיים שלא באתי הלכו פה טראומות.

הלכנו לשתות. היה כזה מוזר... "אווצ'י גירל" שתתה רק סמירנוף כי היא לא רצתה להיות מתה למחרת, הייתה לה פעולה חשובה. כל השאר שתו קוקטיילים של איזה 70% ספרייט, רק אני שתיתי את זה ישר מהבקבוק בלי להוריד עם כלום עד שהפסיקו אותי. כולם כזה: "ממבו תשאיר קצת.." שילמתי כפול מכולם שיקפצו לי. :/

אז הורדתי את רוב הבקבוק ואז התחיל להיות לי באסה.

כולם התפזרו והתחברו ועשינו שטויות וזה.. אבל לא היה כיף. קודם כל אני הייתי היחיד שהשתכר, דבר שני "גשם בלתי נראה" אמרה שנמאס לה ולא כיף לה יותר לשתות וכ'ו, מה שכבר הורס את כל האווירה.

מה קרה לימים הטובים? פעם הייתי הנוב ששותה בירה כשכולם ליידי דפקו נקי, היום כולם ליידי נובים שלא שותים בגרוש ואז מבואסים מזה שהם לא שיכורים ורוצים הבייתה.

איזה חראטה.

למרות שהיו כמה קטעים מצחיקים.. היינו בספרא ושלושה חבר'ה ששניים מהם נראו בול כמו גרייניק ואלטרמן רקדו ושרו לנו, הלכו, והשאירו אותנו עם בקבוק העארק היותר מחצי מלא שלהם.

חע. שתיתי עארק, היה נחמד. הגיעו איזה 7 אנשים, חלקם ערבים, חילקתי עארק לציבור. ברגע שראיתי שהם שמו עין על הבנות לקחתי את עצמינו בידיים והסתלקנו. אחד ניסה לנשק את "אווצ'י גירל" ודחפתי לו ת'פרצוף הצידה. זה היה דיי מצחיק.

רוב הלילה חשבתי על "ג'יימי", זה ללא ספק עודד אותי. גם התכתבתי איתה בSMS עד שהיא הפסיקה לענות.. מניח שהלכה לישון.

"קפטן אפריקה" התקשר פעמיים נראה לי.. או שלוש? ודיברנו והוא עושה לי: "ממבו אתה שיכור לגמרי..." בלה בלה מספיק כבר לשפוט אותי! כולם שופטים אותי כל דקה.. זה כזה חרא. 

נתתי לו לדבר עם "אווצ'י גירל" ועם "גשם בלתי נראה".. לאדע מה קרה אח"כ. לומשנה לי.

לי ול"אווצ'י" נמאס ב4:00 והלכנו הבייתה. בדרך הפסקתי להתבאס כי נזכרתי ב"ג'יימי". וואי אני מתגעגע...

הגענו הבייתה שלי, דיברנו קצת עד שהתעייפנו. היא המשיכה לביתה ואני עליתי לישון קצת, הגיע הזמן.

התעוררתי היום ב1:00 וכמובן למדתי. מתמטיקה זה פשוט חרא.

יש לי עוד לעשות היום עבודה באזרחות, באמנות, ולצייר. אין שום סיכוי שהכל יעשה, mark my word.

וזהו.

"ג'יימי" אני משוגע עלייך! מת כבר לראות אותך שוב! :]

עד כאן להיום,

ממבו ג'מבו.