עבר עליי יום מדהים.

אני עד עכשיו מחייך. :]

קמתי בבוקר עייף מת. (ראו פוסט קודם לפירוט)

דידתי לי לכיוון חפציי והתכוננתי לביצפר.

החלטתי לבוא רק בגלל שיעור אנגלית, כי ידעתי שמקבלים ציוני מתכונות.

פסעתי לביצפר באיטיות והגעתי בזמן לשיעור תנ"ך.

בדיוק כשחשבתי להתחיל להשלים שעות שינה "ג'יימי" שלחה לי SMS וסיפרה לי שהיא לא הלכה לביצפר, שהחזרות שלה נדחו ל5:00 בערב ושהיא באה לירושלים. זה ללא ספק העיר אותי ומרח לי חיוך על הפרצוף.

היא אגרה אגורות (אגרה אגורות, הא? הא? טוב רק אותי זה הצחיק כנראה..) מסביבתה הקרובה וגייסה מספיק כסף לאוטובוס. תיאמנו בינינו זמנים בSMS כל היום וכשהיא עלתה על האוטובוס החלטתי שהגיע הזמן לצאת מביצפר. השעה הייתה 11:00 ומשו...

כל העדויות הראו שביטחון עצמי הוא המפתח לשער פתוח. ואכן, התקרבתי לשער עם מבט מותש ומוזיקה בפול ווליום. עמדתי לייד השער לשנייה, הורדתי את האוזניות ואמרתי לשומר: "אפשר לצאת אולי?" "מה לצאת? למה?" "סיימתי ללמוד.." "אתה ביב'?" "כן...." "טוב." mission accomplished.

לאחרונה הרבה אנשים חושבים שאני מבוגר ממה שאני. מצד אחד זה מגניב כשמישהי מבקשת ממך לקנות לה סיגריות עם ה18 שאין לך, מצד שני זה עגום כשמוכרים לך בטעות כרטיסיית מבוגר באוטובוס.. פעמיים.

ובכן, מכיוון ש"ג'יימי" לא ידעה איפה האוטובוס עוצר החלטתי שהעיר זה הימור טוב. אז פשוט הלכתי לעיר וחיכיתי שם לטלפון ממנה. כל כך רציתי כבר לראות אותה...

היא הגיעה לחלק הדוסי של העיר, שאני מן הסתם לא מכיר בגרוש. ניסינו למצוא אחד את השנייה במשך זמן דיי ממושך. בסוף גילינו שאנחנו הולכים על אותו רחוב. משם לפגישה הדרך הייתה קצרה.

נשיקה אחרי הרבה זמן של געגועים גרמה לי להרגיש כל כך טוב.

התחלנו ללכת מחובקים אל הלא נודע ולדבר. כל כך כיף להיות איתה פשוט. הלכנו לנו בעיר, כשהגענו לכיכר החתולות היא נתקפה נוסטלגיה וסיפרה על איך היא הייתה באה לי-ם המון בצעירותה.

החלטתי שבא לי ללכת לגן העצמאות אז הובלתי אותנו לשם. הגענו לדשא, מצאנו צל ופשוט נשכבנו מחובקים.

דיברנו לנו קצת עד איזה 12:30, כשמזג האויר התקרר ונהיה ממש נעים. נרגענו אחד בזרועות השנייה. 

התחלנו להתנשק. רצפים של נשיקות. איטיות, זריזות, שפתיים, פנים, צוואר... התחבקנו חזק חזק, נרגענו, חזק.. כאילו רוצים להיות קרוב יותר ממה שאפשר. התמכרנו לרגע ונשארנו שם מה שנראה כמו כמה דקות. ואז הבטתי בשעון - 1:20. הא!? הזמן אכן טס... גיחחנו וחזרנו לעיסוקינו.

חבורת ערסים הגיע והחליטה להרוס את הרגע. בני זונות. רציתי לנפץ שם כמה גולגלות, אבל ראיתי שהיו שם איזה חמישה אז ידעתי שצריך לנהוג באיפוק. דיברנו בנימוס וניסיתי לגרום להם להסתלק, זה לא פעל. וגם עדיין הייתי מסטול קצת משעה של נשיקות אז להיות שנון לא ממש פעל. הם לא הראו סימנים של עזיבה אז פשוט הסתלקנו משם. ארררר! אילוא הם היו רק אחד או שניים.. דם...

אבל לא ממש נורא כי פשוט מצאנו צל אחר ושוב נשכבנו לנו. ליטפתי אותה ברגל ונישקתי לה את הצוואר. נראה שהיא אהבה את זה מאוד כי היא בקושי הצליחה להוציא מהפה: ""ממבו".. רק שלא.." "ברור." עניתי לה. הבנתי את הרמז - בלי היקיז. זה היה כזה כיף.. היא כל כך מושלמת בשבילי. המשכנו להתנשק עד שהשעון שוב התאכזר אלינו, "מה 3:30!? מה אצטרובל?!" אמרתי ברטינה כשזרקתי אצטרובל אקראי לקיבינימאט.

"הגיר" הרים טלפון ואמר שהוא יצא מביצפר. נזכרתי שקבעתי איתו... אז אמרנו לו איפה לפגוש אותנו והתקדמנו לשם. ישבנו לחכות בכיכר צרפת. כל הזמן רק חשבתי על השפתיים שלה.. יאוץ'. קשה להיגמל.

"הגיר" הגיע, הכרתי לו את "ג'יימי" והלכנו אליי הבייתה. אני ו"ג'יימי" היינו קצת מרוכזים אחד בשנייה מכדי לשים ממש לב אל "הגיר", ואני לפחות הייתי צריך להתאפק לא לנשק אותה כל צעד..

הגענו הבייתה והופתעתי לראות שגם אבא שלי בבית. רע. גם אמא וגם אבא, כוחות האופל במלואם... הם יכלנו להפיל אותי להיגינום מתמטיקה בכל רגע נתון! קצת נלחצתי, וראו את זה עלי ללא ספק. שני ההורים לא ראו בעין יפה שהבאתי שני חברים בלי ללמוד. ברחנו לחדר מהר.

"הגיר", כמו חבר טוב, השאיר אותי ואת "ג'יימי" לבד. עשיתי לה היכרות עם החדר ואז קצת עם השפתיים שלי. אך לצערי השעון הראה 4:00 בערך והיה לה אוטובוס לתפוס. ווידאתי עם "הגיר" שאני יודע מה התחנה הנכונה ויצאתי ללוות אותה.

בדרך הראתי לה את מלון הילטון ואת הדגל החסר מהפוסט המפורסם: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=78777&blogcode=1639932 . היה משעשע.

הגענו לתחנה, היא ישבה עליי וחיכינו.

לצערי האוטובוס הגיע ונאלצתי להפרד ממנה.

בשנייה שהאוטובוס נעלם התחילו הגעגועים שוב. טוב, יום חמישי לא כל כך רחוק...

חזרתי הבייתה - מתמטיקה. במקום. על הראש. בלי רחמים.

אני ו"הגיר" למדנו שעתיים ורבע, הוא הלך הבייתה ועכשיו אני פה. כותב.

אני צריך לצייר ואבא נתן לי רעיון טוב לציור! תמיד אפשר לסמוך עליו.. למרות שאני כועס עליו עכשיו.

"ג'יימי" עשית לי את היום, את השבוע, את כל התקופה האחרונה! אני כלום בלעדייך. מתגעגע...

עד כאן להיום,

לילה טוב.

ממבו ג'מבו.