אתמול היה פשוט מדהים. אני לא זוכר מתי פעם אחרונה נהנתי כל כך!

נתחיל משלשום.

הגעתי לביצפר לבוש לבן ליום הזיכרון.

הטקס היה דיי חזק. קברתי את העיניים ביד ימין וישבתי כפוף. יום הזיכרון לחללי צה"ל משפיע עלי יותר כל שנה, ככל שמתקרבים לצה"ל. כל הכתבים, כל העדויות, כל השירים, בשביל מישהו כמוני שכנראה הולך לקרבי עוד שנתיים, פשוט אומרים יותר. מי יודע אם יקריאו עליך שם ביום הזיכרון של עוד שלוש שנים... הייתי ממש עצוב, חשבו שאני בוכה. "גשם בלתי נראה" שמה לי יד על הכתף ושאלה אם אני בסדר, הינהנתי. "הבוס" נתן לי פיסת טישו.

שרתי את התקווה עם כולם בסוף הטקס בגאווה.

יהי זכרם ברוך.

הלכתי עם "הבוס" לחדר מחול כדי לעבוד על כמה קטעים בפסנתר ואז התדקמנו הבייתה. קבענו שאולי ניפש בערב כי לכל אחד היו עניינים משלו, וכך היה.

נפגשנו בערב, אני "הבוס" ו"הגיר" ושיחקנו לנו. אני ו"הגיר" באווירה של: "מתי לצאת ולאן?", "הבוס" באווירה של: "פאק עבודה באזרחות.."

אנשים התקשרו להזמין אותנו לכל מיני מקומות, למושבה, לעיר וכ'ו אבל מכיוון שידעתי שאת יום למחרת אני מבלה עם "ג'יימי" החלטתי שאני לא נשאר עד יותר מידי מאוחר ובטח שאני לא שותה.

לבסוף "אווצ'י גירל" התקשרה אלינו, היא ו"מיס סליחה" היו אצל "צ'וקה" ורצו אותי ואת "הגיר" שם. לא רציתי ללכת אבל הם הצליחו לשכנע אותי כשהם הבטיחו שנראה "הנסיכה מונונוקי", לא יכולתי לסרב.

אני ו"הגיר" לקחנו אוטובוס למלחה והתחלנו ללכת ברחוב שלה. צווחות של עדר בנות פרצו מהבית, אני כזה: "wtf".. הצוותחות רק גברו. "כמה הם שם בכלל? לא רק שלוש?" שאלתי את "הגיר" והוא השיב במשיכת כתפיים.

דפקנו על דלת הבית הרועש וחשבנו שיהיה מצחיק אם ברגע שהדלת תיפתח נברח על נפשנו. "מיס סליחה" פתחה את הדלת ודפקנו ריצה, מה שלא לקחנו בחשבון זה את הכלב שהתחיל לרדוף אחרי בנביחות מאיימות. עמדתי במקום והרמתי ידיים בהצהרת חפות מפשע. אני לא אוהב כלבים בינוניים עד קטנים. הם מעיקים עלי. או כלב גדול שאפשר לחבק ולדחוף או חתול. כלבים קטנים מלחיצים אותי.

ברחתי מהכלב וישבתי על הספה. הבנות הבהירו עד מהרה מה היה כל הרעש.. קלטת קריוקי. הצבעתי על "הגיר" ומילמלתי "אתה אשם בזה.." והוא השפיל מבט. הן צחקו והצלחתי לשכנע אותן לשים מונונוקי.

~ הנסיכה מונונוקי~

הדבר היחיד שהיה יותר כיף מלצפות בסרט זה לצפות בהודעות SMS ש"ג'יימי" שלחה לי תוך כדיי. :]

השעה הייתה 1:00 בערך ופחדתי שהן ינסו להשאיר אותי שם עד הבוקר.. מה שהיה עלול לקרות. ופתאום אבא של "הגיר" צלצל והציע לנו טרמפ הבייתה, הידד!

הודנו לבנות על האירוח והתחפפנו.

היה קר אבל הגענו הבייתה בשלום ובשעה טובה, 1:30.

התקלחתי, שמתי את הטלפון לייד המיתה למקרה ש"ג'יימי" תעיר אותי והלכתי לישון.

התעוררתי בבוקר מלא מצב-רוח וציפייה לפגוש את "ג'יימי", היא אמרה לי לפגוש אותה בתחנה המרכזית.

הגעתי איזה חצי שעה קודם, לאדע למה.. חשבתי שייקח יותר זמן.

פגשתי אותה שם, נשיקה וחיבוק שחיכיתי להם כל הבוקר.

התקדמנו אליי הבייתה, כל השכונה שלי נסגרה לרגל איזה אירוע.. הם החליטו לשחזר את ימיים המנדט הבריטי, שמו דוכנים ובונקרים ושיט שכזה.. היה משעשע.

הגענו לחדר שלי והתחלנו לדבר עם "קפטן אפריקה" באייסי. היה ממש מבאס.. כי הוא היה מבואס ולא הצלחנו ממש לעזור לו. החלטנו שאנחנו פוגשים אותו בערב ויהי מה, בינתיים גילינו שבערך עוד שעה יש לנו אוטובוס.

נפרדנו מ"קפטן אפריקה" והמסטיקים, ווידאנו שהחדר נעול ו"בדקנו כמה המיטה שלי נוחה" למשך קצת יותר משעה. היא הכי מדהימה בעולם.. השפתיים שלה.. הצוואר שלה.. היא.. וואה.. אני מכור...

לקח לנו זמן להתאפס ולהבין שיש אוטובוס להספיק לקחת.  

הגענו לתחנה המרכזית ועלינו על 480 של 4:00. הנסיעה הייתה נחמדה מאוד, מסתבר שלא רק אייפוד יכול להנעים את זמנך בנסיעות שכאלה...

הגענו לת"א והלכנו לים. רצינו לראות שקיעה. התקשרנו ל"גונדולין" ואמרנו לו לבוא לפגוש אותנו, הוא רצה שנפגוש אותו, בסוף הלכנו לאכול פיצה שהייתה קרובה לבית שלו לים.

אז אכלנו ופגשנו אותו ואת חברים שלו, שהוא נטש לטובתינו, וחזרנו לחוף.

בחוף דיברנו בינינו ו"קפטן אפריקה" התקשר, קבענו איתו להערב וכ'ו.

התחילה שיחה על "שר הטבעות", "ג'יימי" השתעממה דיי מהר והתקדמה לכיוון המים לצפות בשמש השוקעת.

בתיזמון מושלם "גונדולין" שכח את השם של בירת רוהאן. הוא התחיל לצאת מכליו ואמר לי להיות בשקט ושהוא יזכר, אוקע, אין התנגדות.

הלכתי אל "ג'יימי" והתנשקנו לאור שקיעה למשך זמן ממושך.

כשחזרנו אל "גונדולין" הוא מצא עוד שמות שהוא לא זכר, שפויותו עמדה על הכף אז המרתי טלפון ל"בלומי" שהייתי בטוח שידע את השמות. "בלומי" הכיר את כל השמות, כמובן, ושפיותו של "גונדולין" ניצלה.

ווהו.

נפרדנו מ"גונדולין" והלכנו לפגוש את "קפטן אפריקה". הגענו אליו, היינו אצלו. היה נחמד. אני ו"ג'יימי" התנשקנו מידי דקה, "קפטן אפריקה" היה חסר טאקט, הכל כרגיל.

הוא הזמון שני חברים שלו ואז גם הלכנו אל אחד מהם, אני בכלל לא זוכר למה.. אבל לא משנה, כי הייתי עם "ג'יימי" אז נהנתי. :] 

ב11:150 יצאנו כדי לתפוס את האוטובוס האחרון של 12:00, של שנינו יצא באותה שעה.

"קפטן אפריקה" ליווה אותנו חלק מהדרך, נפרדנו ממנו והמשכנו לתחנה.

הגענו טיפה מוקדם, נו טוב. להתנשק נשמע נחמד.

ופתאום השעה הייתה 12:00, מה!? נשיקת פרידה ורצתי לאוטובוס. הגעתי בסגירת דלתות.

ראיתי את האוטובוס שלה יוצא והיא התקשרה לוודא שהספקתי את שלי. דיברנו בSMS כל הדרך הבייתה.

הלכתי לישון עם חיוך ענק. "ג'יימי" את מדהימה.

התעוררתי היום בבוקר מוקדם כדי להספיק לבגרות באנגלית.. ג'יז... הבחינה הראשונה, G, הלכה דיי חרא. זה היה נורא מכישל. F היה בסדר.. לא הייתי צריך לעשות את G, קיבלתי בקודמת 91.. עכשיו זה סתם יהרוס. דאממיט.

אחרי הבחינה עליתי עם "בלומי" לזולה של חדר עריכה ופשוט דיברנו איזה שעה. סיפרתי לו על "ג'יימי", הוא סיפר לי על חברה שהוא ספק נפרד ממנה.. שיחה נחמדה מאוד. ואז דיברנו על אלכוהול.. היה נורא נחמד לדבר איתו, זה מזכיר לי ת'תקופה שהיינו חברים ממש קרובים. הוא אחלה בנאדם, באמת.

ואז נזכרתי שכבר מאוחר ושאני צריך לצייר, נפרדתי ממנו ומיהרתי הבייתה.

עכשיו אני פה.

אני הולך לצייר עכשיו ואז להפגש עם "הבוס" כדי לחרוש אזרחות כל הסופ"ש, יש מתכונת ביום ראשון.

התערוכה יום שלישי! אהההה!! אין מצב שאני אספיק לסיים את הציור האחרון והכי חשוב! בכי. :,[

עד כאן להיום,

ממבו ג'מבו.