נזכרתי שבבלוג גם מעדכנים, בין השאר.. אחרי זמן כה רב.

אני ממש מותש בזמן האחרון, הלימודים הורסים אותי. הכישלון בבגרות במתמטיקה זה הרבה לסחוב על הגב וההורים לא יוצאים לי מהוורידים. הבגרויות רק ממשיכות לבוא, אני כבר חסר כוח ועייף כל כך.

אני מנסה להפגש עם ג'יימי כמה שיותר ולבלות זמן עם חברים כדי לשכוח מהצרות, אין לי דרך אחרת להתגבר.

בסופ"ש אני ו"הבוס" סיימנו לסכם את כל החומר בהסטוריה. יחד עם מה שעשינו במהלך השנה יש לנו עכשיו מעל 50 עמודים מודפסים, שזה לא מעט. קרענו ת'תחת ולא קיבלנו הרבה שעות שינה.

שיחה גאונית מהשעה 3:00 בבוקר:

"הבוס" "(מקריא): וב16 למאי האו"ם החליט את החלטה.."

אני: "ה-החלטה?"

"הבוס": "אולי.."

אני: "של הכ"ט בנובמבר?"

"הבוס" (בהירהור): "כ"ט זה 16..?"

אני: "מאי זה נובמבר?"

העילגות קובעת שיאים חדשים.. אבל בסופו של דבר סיימנו את העבודה והבטחנו לעצמינו סיכומים לשבוע מתיש של לימודים עד המתכונת ביום חמישי.

ביום ראשון אני ו"ג'יימי" חגגנו חודש.

הברזתי מביצפר, למדתי מתמטיקה בבוקר ויצאתי לפגוש אותה בת"א. בסוף גיליתי שהיה משהו חשוב בביצפר.. איזה עסק עם מפקד לשכת גיוס שבא במיוחד... טוב לא נורא.

נפגשתי איתן בעזריאלי ומשם הלכנו לדיזינגוף. תחילה הלכנו לבקר בחנות מטאל, הייתה מוזיקה מגניבה שהושמעה בפול ווליום. אמרתי משהו על המוזיקה, לא זוכר מה, אבל איזה רוסי בחולצת גולגלות מצא את זה משעשע אז הוא התחיל לצחוק ולצעוק עליי ברוסית. חע. לא נראה לי שאפחד שם לב לעניין.. XD

אח"כ התקדמנו לסנטר, בשנייה שנכנסנו אני ו"ג'יימי" דיי "ברחנו" לחברות שלה. לא בכוונה, פשוט היה להט ורצון להקליט דיסק יחד וחשבנו שנראה אותן אח"כ. מצאנו את "אולפן ההקלטות" שהיה בעצם משהו דומה לתא טלפון עם מיקרופון. או~קי. לקחנו את תפריט המוזיקות ולקח לנו איזה שעה להסכים על שיר, בסוף הולחט על "עוף גוזל" ששנינו הכרנו.

קיבלנו שלושה ניסיונות להקליט. בראשון שרנו בווליום לא נכון, בשני התבלבלנו במילים ופתחנו ת'דלת באמצע בטעות. ובנס, השלישי יצא נחמד! כלומר, כמה שאני קרוב להרוס את השיר היא ממשיכה להציל אותו. אז בגדול הציון חיובי. P=

מחייכים ומרוצים התקשרנו לחברות שלה, שמסתבר והן היו כבר בדרך הבייתה. טוב נו.

הלכנו לאכול ואז לים.

ישבנו על אחד הסלעים במים ונהננו מהשקיעה. זה היה כזה יפה.

אח"כ דיברנו המון זמן בג'יבריש מסיבה לא ברורה, לכו תבינו..

כשחזרנו לעברית החלטנו ללכת לאכול אבל בדרך "ג'יימי" תקפה אותי באכזריות והפילה אותי לחול. לחול! הגרגרים האלה שיוצאים לי מהאוזניים עד עכשיו.. אבל זה היה נורא חמוד אז נסלח לה.

ואז הלכנו לאכול פיצה בטיילת. נייס. :]

ואז החלטנו לחפש מקום שומם כדי לגלות אם נוח שם.. אהם.. כן.

לא היה שום דבר מסוג זה בסביבה אז נסענו לעזריאלי וחיפשנו שם. מצאנו חדר חשוך וריק על הגג של האמפי. הריצפה הייתה דיי קרירה אבל הצלחנו להתחמם דיי טוב.. ^,^"

משם התקדמנו לכיוון רכבת ארלוזרוב כדי לקחת את האוטובוס האחרון של 12:00 בלילה, אני לי-ם והיא למודיעין.

הבעייה הייתה שהאוטובוס האחרון למודיעין שיצא פעם קודמת ב12:00 החליט לצאת ב11:45 ולחלוף על פנינו בדרכינו לתחנה.

לא הייתה ברירה אלא לישון אצלי (יאי לי ^^).

לקחנו את האוטובוס לי-ם. הודעתי להורים שלי והיא לשלה. ההורים שלי קיבלו את העניין יותר טוב.. היא הסתבכה עם ההורים שלה, שלדעתי נוהגים מאוד לא בהיגיון בהתחשב בעובדה שלא הייתה אפשרות אחרת בכלל. טוב לא ניכנס לזה עכשיו.

הגענו הבייתה שלי, התקלחנו, סידרתי לנו מיטה זוגית על הרזפה משני מזרנים. "בדקנו אם המיטה נוחה" לזמן דיי ממושך עד שנרדמנו.

כל כך כיף להתעורר מחובקים. :}

לצערי היא הייתה צריכה ללכת בסביבות 12:00 כי הבטחתי ללמוד.. בעע.. :,{

נפרדנו וניגשתי לעבודה. עד מהרה גיליתי שזה משעמם אותי ושלישון מעט מאוד שלושה ימים ברציפות זה לא בריא.

הלכתי לישון, אחרת הייתי נופל שדוד.

בערב אני ו"ג'יימי" דיברנו הרבה זמן בטלפון. שיחה דיי חשובה אבל אני ארחיב עליה בפעם אחרת.

ניסיתי גם לדבר עם "קפטן אפריקה" באייסיקיו אבל הוא סרב לשתף פעולה, מה שקרה מספר פעמים לאחרונה.. ידעתי שהיה לו יום חשוב והוא לא רצה לשתף אותי. כל זה נובע לדעתי מהעובדה שעבר עלי חודש נורא קשה ועמוס ולא הספקתי לדבר איתו הרבה. לא פעם הוא השתמש בתירוץ של "ייקח לי חודש שלם לעדכן אותך" כשביקשתי לשמוע מה קורה איתו. לא רק זה, כל פעם שאני פונה אליו אני מקבל יחס ציני, ביקורתי, פוגע ומאוד מזלזל. חודש אחד קשה עובר עליי ובמקום לתמוך או להבין הוא מעדיף לזרוק אותי כאילו הייתי איזה עובד שאפשר לפתר. במיוחד שעכשיו יש לו כנראה עובדים טובים יותר, חברים שלי שאני הכרתי לו. איתם הוא מעדיף לדבר. כאילו הוא שכח את הימים לפני שהכרתי לו אף אחד מהם, כמה שהקרבתי בשבילו אז. נשארתי על המחשב תחת אש תותחים מההורים שלי שאמרו לי ללכת ללמוד, נכנסתי לאחד הריבים הגדולים ביותר שהיו לי עם אבא שלי כשהוא לא רצה שאני אלך לת"א. איימתי ללכת ולא לחזור אם לא ייתנו לי ללכת לראות אותו, הלכתי עם הפלאפון צמוד ודאגתי לברר אם הוא התקשר או מה הוא צריך.. ככה הייתי כשהיה לי זמן. ועכשיו כשיותר קשה לי אני באמת צריך גם יחס רע ממנו.

זה פוגע בי מאוד. "ג'יימי" אומרת לי לשים את האגו בצד ולהתנצל, אפילו עשיתי את זה מספר פעמים אבל אני מקבל את התשובה: "טוב." זה כל כך מעליב ואני לא מאמין שאני חווה את זה ממנו.

אז הוא מדבר עם כל החברים שהכרתי לו בתוך איזה חדר אטום ואני יושב בחוץ בגלל שהלימודים ולהחץ כובלים אותי לצד השני של הדלת. אני מנסה להצמיד את האוזן לדלת ולשמוע משהו אבל הדלת קרה כמו קרח ואני לא יכול אפילו להתקרב.

ככה אני מרגיש.. אני בטוח שיש צד שני למטבע אבל הוא לא רוצה להראות לי אותו. אז זה המצב.. וחבל...

הלכתי לישון אתמול מאוחר אחרי שיחה עם "אווצ'י גירל". היא סיפרה לי ש"גשם בלתי נראה" מרגישה ממש רע שאפילו לא דיברתי איתה על מה שקרה. איזו טעות זו הייתה לא להתקשר.. מהרושם שקיבלתי "גשם בלתי נראה" כעסה עלי או משהו בסגנון ולא חשבתי שהיא תרצה לשמוע ממני, אבל אם היא כן אז אני כזה ידיד גרוע.. התלבטתי הרבה אם להתקשר או לא.. וטעיתי. קבעתי איתה שנלך יחד לשבעה היום בערב, וכך יהיה. אני מקווה שיהיה לי מה לאמר.. :,[

הייתה היום בגרות בעיצוב.. דיי מעאפנה... הרחבתי יותר מידי על השאלות הראשונות ונהייתי קצר בזמן לאחרונות. איירתי דברים נורא עילגים כי בעיצוב מומלץ לאייר דוגמאות. נקווה שזה יצחיק מישהו איי שם.

אני אמור ללמוד להסטוריה למתכונת של יום חמישי, ללכת ב5:00 לאיזה עסק הכנה למשלחת לפולין ומשם לשבעה עם "אווצ'י גירל".

אז נראה לי שאנ יאגש ללמוד עכשיו.. אהה.. על מי אני עובד אני בטח ארדם או משו... -_-"

הוספתי שיר לבלוג בעזרתה האדיבה של "ג'יימי". זו מוזיקה מהמשחק האדיר Animal Crossing, מה אתם חושבים? מתאים או שכדאי להחליף? המלצות ודעות יתקבלו בברכה.

וזהו בעצם.

עד כאן להיום.

שלכם,

ממבו ג'מבו.