מדהים כמה שהחיים יכולים לגזול מזמנך הפנוי.

מרגישים את זה עליי מכל מובן.

חברים שלי מרגישים שאני מתעלם מהם וכל כך לא נעים לי. אני ממש מנסה למצוא זמן להכניס בו את כל מה שחשוב לי אבל אני לא מצליח. אתם בטח שמתם לב לזה כי הבלוג שלי לא מראה סימני חיים לאחרונה.

אני לא מקבל סימפטיה או הבנה בנושא.

אני שם בשביל אנשים בכזאת אינטנסיביות כשיש לי זמן עד שזה הפך לנורמה שכזאת, וכשלא שומעים ממני מספיק מתגבשת הרגשה עכורה של מירמור ואי נוחות.

רע לי עם זה.

אבל לא, זה לא יהיה פוסט פסימי.

החודש היה קשה אבל הוא נגמר עוד מספר מועט במיוחד של ימים. עברתי את הבגרות באזרחות, הסטוריה, עיצוב, טכנולוגיה ואנגלית בהצלחה. רק מתמטיקה ב14 ואני חוגג את תום הלימודים לשנת 2005 בבלגיה עם "הגיר" והמשפחה שלי.

בנוסף לכך יהיה לי הרבה יותר זמן לבלות עם "ג'יימי", ואני כבר לא יכול לחכות. ככל שהזמן עובר אני רק מבין עד כמה אנחנו באמת מתאימים ומאושר מהמזל שנפל בחלקי. :}

רציתי לכתוב סוג של פוסט סיכום חודש שכזה אבל אני לא היה לי רעיון לאיך לכתוב אותו. כי אני לא זוכר הכל ו.. זו הייתה אחת הסיבות שפתחתי את הבלוג מלחתחילה... ידעתי שאני לא אזכור כלום.. אוף. לומשנה.

בקיצור, מי מכיר את דגני "פינוקי בריאות" או משו כזה? הם ממש טובים. על האחורה יש כמה התפלצנויות מפגרות ומצחיקות ברמות שנתנו לי השראה לאיך לכתוב את הפוסט הזה.

הנה כמה לדוגמא:

"פינוק של בוקר - להתחיל את היום עם קערת דגנים. להתמכר לתחושה של הכף הראשונה בפה, ליהנות מהפריכות של הדגנים ומהתוספות המפקנקות... ממ..."

"פינוק אישי - להרשות לעצמי מתנה קטנה. לבקש אותה עטופה יפה ולפתוח רק בבית לאט לאט... הפתעה..."

 "פינוק בטבע - לצאת לשדה לפני שקוצרים אותו. להתמסר ךמגע של השיבולים, ולהרגיש את הרוח על הפנים... התחדשות..."

LOL!

הפיגור הזה קורע אותי כל פעם מחדש..

אז אני אנסה פשוט לתת תיאורי מצב מהחודש האחרון בסדר לא כרונולוגי בסגנון האידיוטי הזה. זה פשוט נורא ישעשע אותי, איתכם הסליחה. :}

~ לראות אותה, כל פעם מחדש אחרי געגועים רבים. לחבק אותה חזק חזק, לנשק אותה, להביט בעיניים המדהימות שלה וללכת יד ביד, לא משנה לאן... שלמות...~

~ להתכונן עד שהמילים יוצאות מהאזניים, החברים עוברים הכל ביחד. אז מה עם בבגרות עצמה אתה לבד עם העט, בסוף כולם מחכים בחוץ ומסמנים בחיוך איקס על עוד מקצוע... הקלה... ~

~ לצאת עם חברים. לסרט, לאכול או סתם להסתובב. הבילוי לא משנה, הכל תירוץ כדי לבלות יותר זמן עם החברים המדהימים שלי... שמחה... ~

~ לבוא ליום תעודות אחרי חודשים ארוכים של הברזות אינטנסיביות. לקוות לממוצע 80 ולצאת עם ממוצע 91 שירד ב4 נקודות רק בגלל ספרות. לצחוק למורה בפרצוף עד לגבול האי נוחות, לצאת מהכיתה ולצחוק בל הדרך הבייתה... נגמר...~ 

~ לשים סוף לשנים רבות של ציפיה עם החברים, הסרט לא איכזב. הגלקסיה נופלת לעידן חשוך שיואר רק בהבזקי חרבות אור בשלושת הפרקים הבאים. להנות מכל רגע ולהשאר המומים עד סוף הכתוביות, גם בפעם השנייה... טעם של עוד...~

~ לשבת עם חברים באיזה חור ולעשות שטויות עד השעות המוקדמות עם בקבוק וודקה שלא שורד דקה, לצחוק ולהתעודד מכל הצרות... לא לצאת נובים... ~ 

אין לי עוד רעיונות. וגם ממש נמאס לי. XD

קטע מצחיק - הלכתי עם "הבוס" לבר-מצווה שלא הוזמנתי אליה. אמא של "הבוס" אמרה לו להביא חברים... לא הכרתי אפחד אבל היה אחלה אוכל. :}

"ג'יימי" ואני השתכרנו יחד. היינו עם "אווצ'י גירל", "טיוי גאי" ו"הוביט" (אל תשאלו..). היה מזה כיף! שתינו קייקלביץ' 30 אחוז, אני ו"אווצ'י" שתינו קצת יותר מהשאר אבל בקטנה. במפתיע זה השפיע חזק, אולי כי "ג'יימי" העלתה לי את זה לראש.. היא משתכרת מזה חמוד! צריך לעשות את זה שוב.. אבל לעיתים רחוקות יחסית, אני לא רוצה להשחיט אותה. אני יודע שהיא לא הייתה רוצה... ^^"

דיי. אין לי מה לאמר יותר ואני גם צריך ללכת.

אני רוצה להודות לכמה אנשים שממש עזרו לי לעבור את החודש הקשה הזה באווירה אופטימית:

"ג'יימי", מה הייתי עושה בלעדייך. בזכותך אני מחייך בלי סיבה.

"אווצ'י גירל", ידידה כל כך טובה. אני ממש שמח להיות ידיד שלך.

"הבוס", "הגיר" ו"טיוי גאי", חברים שלי. יצא לי להיות איתכם הרבה בחודש האחרון וממש נהנתי.

זהו. :]

אני מקווה לעדכן יותר מעכשיו, יש תקווה. ^^,

עד כאן להיום,

ממבו ג'מבו.