מכירים את ההרגשה הזאת שכל כך רע לך עד שהמחשבות שלך כבר לא מובנות?עד שהדבר היחידי שיש לך בראש זאת צרחה בלתי נגמרת?

שלא בא לך להיות בחברת אנשים ושאתה בקושי יכול להיות בחברת עצמך?

לצערי הרב יש לי יום כזה, יום שאני שונאת את כולם.

יום שלא בא לי כלום ואפילו לא איזה זיון.

יום שלא בא לי כלום ושאני צריכה איזה זיון/סשן כל כך אלים וחזק שלפחות המחשבות שלי יתמקדו בכאב לכמה שעות...

כן זה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו, מישהו שיגרום לי לצרוח עד השמיים, שיעיף לי סטירה מצלצלת, שיצליף בי עד זוב דם, שיחנוק אותי עד לגבול העילפון.

שיזיין לי את הפה עד שאני אשתנק, שיזיין לי את הצורה עד שאני אצרח ועד שאני אבכה ועד שאני אתפרק ועד שאני ארגע...

עד שאני ארגע...