אני יושבת במיטה עם הלפטופ על רגליי בערב של השנה החדשה, וחושבת כיצד אני אסכם את השנה שלי. 

ובכן, שנת 2012 הייתה בסימן של שינויים גדולים בחיים שלי: באמצע ינואר השתחררתי מהצבא, מתקופה משמעותית בחיי, שלכשעצמה כללה שינויים רבים.

עברתי מהבית של ההורים, התמודדתי עם כניסה לעולם "המבוגרים" הגדול והבלתי סלחן. מקום בו צריך לעבוד בשביל לקבל כסף, וצריך להחליט מה עושים עם שאר הזמן. את שלושת החודשים הראשונים הקדשתי אך ורק לפסיכומטרי, אח"כ חברת קידום חטפה אותי אליה וניסיתי את מזלי בשוק העבודה, שהתברר כאכזרי במבט ראשון. התפטרתי, מצאתי עבודה משרדית ועבודה בבית קפה זנוח שמאופיין בצוות עובדים כמעט כולו בנות אתיופיות.

נאלצתי תוך כדי לבצע החלטה - מה אני עושה הלאה - האם אני מתחילה ללמוד (היה לחץ מאוד גדול מההורים) או מתחילה לחפש עבודה עם התחייבות, משרה מלאה שבה אשתקע. לא ידעתי מה לעשות, וכמעט החלטתי לדחות את הלימודים בשנה ולעשות קורס מקצועי כלשהו שיתן לי עבודה מתגמלת. הלכתי לאיבוד מרוב רעיונות והחלטתי ללכת על תכנית קרובה למקורית, אך הייתה בעיה: מה ללמוד! לא התקבלתי לאף אחד מהמקצועות אותם חשקתי בזמנו, והחלטתי לעשות שוב פסיכומטרי. במקביל, נרשמתי לאוניברסיטה ללימודי ביולוגיה-כימיה, במטרה לצבור קורסים ללימודי רפואה, ואולי לשפר בגרויות שאת שלרמתן אגיע בכל מקרה באוניברסיטה, כך שיחסכו לי גם דמי קורסי ההכנה לבגרות (סכומים מטורפים). בתוך הבלאגן הזה של שאיפות שאין לי מושג כיצד לממש, עזבתי הכול ונרשמתי לחוג לסוציולוגיה ופילוסופיה. סתם, כי זה מה שהרגיש לי נכון. החלטתי לוותר בינתיים על תחילת הדרך המפרכת של לימודי רפואה, ושיניתי את העדפתי לפסיכולוגיה.

הבעיה הפעם הייתה, שלא יכולתי להתקבל לאותה השנה כיוון שציון הפסיכומטרי חזר רק באוקטובר. 

כך ביליתי את שנתי בהתנדנדות הולכת וחוזרת בין תחומים שונים, התלבטויות שונות. במהלכה התחלתי טיפול פסיכולוגי שהספקתי לעזוב כבר מפאת חוסר בזמן ואמצעים.

הייתה לי שנה קשה ללא ספק, הרבה מאוד זמן לא יצאתי לבלות, הכרחתי את עצמי לעבוד קשה למען מטרותיי. זה הפך אותי לנוירוטית, לאנטיפתית לפעמים, לחרדה.  אבל אני לא רואה שום דרך אחרת לחיות את חיי, חוץ מליפול ולקום וחוזר חלילה.

אני בטוחה שגם עכשיו אני מבצעת מגוון רחב של טעויות - בניהול הזמן שלי, בניהול הכספי שלי, בהתנהגות שלי בחברה, בהרגלי האכילה, בזה שאין לי כח לפעמים לצחצח שיניים לפני השינה - כל אלה יתנקמו בי עוד. אבל מאידך, אני לא מעשנת, אני מקבלת כסף עבור עבודות הדורשות סוג של מקצועיות: ניהול עובדים, הוראה, ציור. אני רוצה לפתח את עצמי, לעסוק בדברים שאני אוהבת, להתקדם ולהרגיש טוב עם עצמי. יש לי בן זוג אוהב (שחולה כרגע :( , ואני מודה ליקום על כך. אלה זמנים קשים, שישתלמו בבוא היום.

שתיהיה שנה טובה מהקודמת, שסוף העולם יסמן את סופם של הדברים הרעים, ותקופה חדשה תבוא.

ושניהיה מבורכים.