שמתי לב שלפי הבלוג יש לי אובססיה קלה לגופי מים גדולים. מוזר.

אז הגעתי למסקנה שלפעול לפי ההרגלים שלי ופשוט לשקוע בהסחות דעת (סדרות/מוזיקה/חתול) זאת לא דרך התמודדות טובה. אבל מצד שני, אני לא בטוחה מה כן יעבוד. אני רוצה לחזור לקרוא ספרים. קניתי את התרגום של ריקוד עם דרקונים וזה פשוט לא יעלה על הדעת שאני לא אסיים אותו. ומיום ראשון אני מתחילה קורס פסיכומטרי. אני תמיד לחוצה כשאני עומדת לפגוש קבוצת אנשים שאני לא מכירה, ולאחרונה אני עוברת סוג של רגרסיה למצב שלי לפני שנה, אז החרדה החברתית שלי התחזקה. הלימודים לא ממש מלחיצים אותי, תמיד הצטיינתי במבחנים מהסוג הזה, והפרט היחיד שאני בטוחה לגביו בנוגע לעתיד שלי זה שאני אלך ללימודים אקדמיים, אז אני צריכה להוציא ציון גבוה.

אני ממש לא במצב רוח של להתקרב לאנשים לאחרונה, אבל אני מרגישה ריקנות מהניתוק המוחלט מהם. אני מרגישה שיטחית על זה שאני תמיד כותבת על עצמי, כשאני מתכננת כבר הרבה זמן לכתוב על נושאים אחרים. אסור לי לרצות, אני צריכה להדחיק, ככה התרגלתי, אבל זה צורך כל כך דחוף ונואש שזה דוחף החוצה את כל הדברים האחרים ואני בקושי יכולה להחזיק את עצמי, בקושי עוברת את היום.