אני המון דברים. אני קצת שבורה, אני מרגישה שייכת רק לחברה ההיא, וגם למשפחה שלי לפעמים. לאנשים אחרים, אני אפילו פוחדת לדפוק בדלת. אני רק מציצה בחלון לפעמים. ואני רוצה לזוז אבל אני לא יכולה, ולפעמים, כמו היום, משותקת פיזית פשוטו כמשמעו, ואני מצליחה למלמל רק התנצלות חלשה.

דברים בוערים בתוכי, עשן מצטבר ואין לו לאן יציאה, ואני יודעת שאני הולכת לבכות עד שהיום הזה יגמר.

זה כניראה המחיר של קיץ של התכנסות בעצמך, גאונה.