לא, זה לא פוסט ferwell, סתם פוסט מתבכיין על אי היוצלחות שלי. אם אינכם מעוניינים לקרוא טימטום שכל ותיסכולים של ילדה-נערה בת 13 אתם מוזמנים לעזוב. שו. קישטה.
גם ככה אין פה הרבה קוראים. ה"קורא הקבוע" היחיד שיש לי זה מישהו שרוצה עוד קוראים. זה לא שלא מגיע לו, אני מנויה בבלוגו בעצמי, אבל בכל זאת.. זה לא שאני מאשימה או רוצה שיוציא את הבלוג מרשימת הקריאה, הבלוג שלי פשוט לא יוצלח וזהו.
זה לא הבלוג הראשון או זה ששהיה לי להכי הרבה זמן.. סתם בלוג. עוד בלוג אלמוני ברשת.
יופי. עלו עלי. סליחה, אני הסגרתי את עצמי לחברה. אני פשוט מטומטת. אבל אני לא אכה את עצמי, זה לא יעזור. לחתוך ורידים ולהתאבד מזמן הבטחתי לי שלא אעשה.
אפילו שבתקופה האחרונה הייתי שמחה. ממש שמחה. אבל אני עדיין שמחה פשוט לא רק שמחה. לא הצלחתי לעמוד כמו שצריך במשימת הכנת הקוספליי, זה עדיין לא עבוד ועדיין יש לי תיקווה שקרויה 'מכונת תפירה', בכול זאת, לתפור כובע ובגד כזה כמו שתיכננתי ניראה קצת בילתי אפשרי. קצת הרבה.
ביום חמישי התיכנון שלי היה ללכת לחנות בדים עם החברה שעושה איתי את הקוספליי אבל היא התעצלה ואמרה דברים כמו "לא צריך לתפור הכל אם יש מוכן! ניקח כמה בגדים משומשים ונישתמש בהם! זה יותר זול!", "מה את פרפקציוניסטית?????" כן, אני.."אני פרפקציוניסטית!"... ובכלל היו לנו כמה ויכוחים מקצועים....
אחרי זה, ביום שישי, תיכננתי ללכת עם חברות להיסתובב ולעצור שם.. בסוף הלכת לבית של אחת מהן וגם השניה באה. זה לא היה כ"כ ביזבוז כי מזמן לא ראיתי אותן אבל זה גם לא ממש תרם ללחץ שלי להיתמוגג.
ביום שבת ניסיתי לחפש משהו שלא צריך בבית ויתאים לזה.. נחשו מה? לא היה.
ביום ראשון התיכנון שלי היה ללכת לחנות בדים או למצוא בגד שאפשר להכין ממנו כי אמא שלי ואחותי גם ככה יצאו לחפש לאחותי בגדים ונעליים. בגלל שלאחותי קשה למצוא בגדים/נעליים שהיא אוהבת(אין קשר למידות) זה היה ביזבוז זמן אחד גדול. אפילו לא קניתי כלום לעצמי חוץ מ-3 קופסאות של נודלס שמוסיפים לו מים חמים.
היום/שני קבעתי עם דוד שלי לחפש אצלה משהו. אם אני לא מוצאת אני פשוט אומרת לאמא ולוקחת אוטובוס, קונה וחודרת להתחיל לעבוד. יש לי יום לסיים עם הכל במכונת תפירה.
ביום רביעי אני אוסיף עוד משו וזהו.
תקווה בשבילי לטוב?
על מי אני עובדת, אף אחד לא קורא את זה. אני סתם כותבת לעצמי.
Sunako-Chan
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Sunako-Chan