זאת תקופה מוזרה.

לא קורה בה שום דבר רע שזה כבר דבר מוזר.

התרגלתי לדברים רעים,אני לא יודעת למה כל זה קרה דווקא לי אבל זה מה שיש.

קורים דברים טובים בתקופה הזאת.זה חדש.

אני לא יודעת כבר מה להגיד,הכל נראה כל כך טוב מרחוק,אבל רק אנשים אחרים רואים את זה.

מרחוק הכל מושלם,יפה,טוב,בלי פגמים,בלי צלקות.

אבל ככול שמתקרבים התמונה מתחילה להתפורר וזה מפחיד.

הכל מתחיל לנזול מהידיים שלך.

מה שהיה פעם מושלם הפך עכשיו לכלום,

חתיכות קטנות של מה שהייתי פעם עפות ברוח.

כל מה שהיה בתוכי כבר נעלם,

כלום לא קיים יותר.

החיוך לא אמיתי והמחשבות שטחיות.

הדמעות שקופות ויורדות בקלות,

האיפור נמרח,מזכיר לך שכבר לא אכפת לך מכלום.

והאנשים עוזבים.הם מפחדים להפוך להיות כמוך.

רק את נשארת ואת צריכה להתמודד עם השאריות שלך וזה לא קל.

אין סיכוי לחבר הכל מחדש,אפשר רק לשים את החתיכות אחת ליד השניה ולקוות שיצא מזה משהו.

נמאס לי להיות לבד.

אז כבר חופש,התעודה שלי די בסדר מכמה דברים קטנים.

השנה הזאת עברה לי כל כך מהר!אני חושבת שהשתנתי המון ולא הייתי מוותרת על השנה הזאת למרות שקרו בה המון דברים רעים.

הכרתי אנשים מדהימים בבית ספר השנה ויותר נפתחתי אליהם.

צחקתי,בכיתי,כעסתי,התאכזבתי,שמחתי,ויתרתי.

עשיתי הרבה ואני שלמה עם הכל וזה חשוב לי.

זה פוסט די מוזר אבל,הי, לפחות הוא לא דכאוני :)

אני מקווה שהיה לנו חופש מושלם ושננצל אותו לגמרי.

ולכל מי שנכנס לפה,או קורא פה,או סתם הגיע לכאן בטעות,

אני אוהבת אותכם.באמת.