בית חרושת לקטעים מטרידים

אני חושבת שיש לי עולם פנימי מופרע ביותר.

אני מזדהה עם הרוצחים, עם הרוע, האלימות.

למרות שבמציאות אני בכלל לא כזאת, אני בעצם פציפיסטית.

זה מתחיל להטריד אותי, הסיפור הקודם היה אמור להיות מעיני הקורבן אבל כשהתחלתי לכתוב את זה, זה יצא מזוייף וחסר רגשות.

אני מופרעת.

זה אמור להעציב אותי לא?

אולי יש בזה משהו שמרגיש לי מאוד אסור, כאילו אני ממשת את יצר הרוע שקיים בי דרך הסיפורים.

יכול להיות שאני כותבת על רוע כמחאה נגדו? או שאני פשוט משתוקקת לרצוח מישהו?