בית חרושת לקטעים מטרידים

המערה כל כך ארוכה, כל כך צרה, היא נאטמת. אין לי אוויר.                                                                             ניסיתי לגבור בעקשנות על הכוח הכבד שמשך אותי אחורנית, הכוח שאחז ברגליי היחפות בגסות והפיל בברוטליות את גופי העירום על שלולית אדומה. לא הצלחתי. 

נמשכתי עוד ועוד עד שהמערה שינתה זוויתה, פתאום הרצפה הקשה עליה נשכבתי בחוסר אונים נדמתה כאנכית אל העולם הישר, מכריחה אותי לאחוז בה ולהיצמד אליה בחוזקה בעודי רועדת מהמחשבה על הדרך הארוכה מטה. הידיים החלו לכאוב, גופי החשוף החבול חש בכאב עז ועיניי דמעו מעייפות ומפחד. רעדתי, רעדתי מקור, מפחד, מחוסר אונים, רעדתי מהמחשבה על הלא נודע. ידיי החלו לאבד אחיזתן בקיר המוצק, אט אט חשתי בייאוש הפעפע לתוכי.              

 ואז, משום מקום, נשמעה צרחת חוסר אונים מחרישת אוזניים. צרחה כה ארוכה, כה מאיימת, כה מרתיעה עד שלא הייתה לידיי ברירה אלא להתנתק מהקרקע היבשה ולפנות לאוזניי במהירות, שמא אשקע בשכול מעורר הרחמים. עיניי נעצמו אינסטנקטיבית, רועדות מהבאות. שכן צפיתי לנפילה מהירה שתמשוך אותי מטה במהירות, ציפיתי למוות שיצמיד אותי אל חיקו. אך אלו לא קרו. עברה דקה, עברו גם שתיים, ולא חשתי באוויר מצליף בגופי העירום  אלא באוויר נעים המלטף אותי בעדינות.                         

 פקחתי את עיניי בסקרנות, תאווה לגלות מהו הסוד שמשאיר אותי בין החיים.                                                    

 לאחר סקירה קצרה ניכר כי גופי עומד בין אוויר וארץ, הקיר המוצק שעליו נשכבתי קודם לכן נעלם ומתחתי ראיתי דרך אינסופית של חושך שבסופה גיליתי טשטוש צבעים יפיפה. נמשכתי אל הטשטוש היפיפה כפרפר אל הלהבה.

ידיי התרוממו, צפו באוויר הדל, מצביעות אל עבר הטשטוש המדהים. ראשי הסתחרר בעוד ידיי צפו עוד ועוד עד שגופי החל לנוע יחד איתן, נע אל עבר סוף המערה. גופי נמשך בצורה עיוורת, מתעלם מכל סוג של התעלמות מצידי, דבק במטרתו חסרת ההגיון. נאבקתי בו על אף שידעתי שאני רוצה לגעת בלהבה בדיוק כמוהו, אבל משהו בי חש כי משהו אינו כשורה. כאילו קרבי צפו את הבאות. אט אט חושך המערה האפלולי החל לדאות ונשאר רק אור מסנוור שצר את עיניי, במרכז האור עקבתי אחר הטשטוש שרק התעצם מרגע לרגע. הוא נע לקראתי כמו שאני נעתי לקראתו.

בשנייה שבה ידיי הצליחו להשיגו גופי נבלע באינסוף צבעים.

 גופי העירום נח על משטח קשה וקר. רגליי כאבו. ריח חריף של דם שרר באוויר הדל. עיניי היו רטובות מדמעות. גופי רעד. נאבקתי לפקוח עיניי למרות שידעתי שזוהי טעות.

מולי היה גבר גבה קומה, שעיר בעל מבט זחוח. היה חושך ושלולית אדומה.

הגבר שכב על אישה אחרת שצרחה בקולי בקולות, גורמת לידיי לאחוז חזק ברצפות מהחשש ליפול.